Page 202 - 14322

‫‪18‬‬

‫בזמן שקיילב שיחרר קיטור על היום שהיה לו במשרד‪ ,‬השתדלתי‬
‫שלא להניח לכמיהה בחזי להסיח את דעתי‪ ,‬לדקירה החדה‬
‫שהרגשתי בכל פעם שנזכרתי שהלילה הוא הלילה האחרון שנבלה‬

‫יחד‪.‬‬
‫כשנפגשנו במסעדה האיטלקית האהובה עלי בשכונת ּבק ּביי‪ ,‬אחד‬
‫הדברים הראשונים שרציתי לשאול אותו היה מתי הוא נוסע‪ .‬השאלה‬
‫נראתה לי חשובה עוד יותר‪ ,‬מאחר שהוא לא היה יכול להיפגש איתי‬
‫לילה קודם לכן‪ .‬המצב במשרד התפוצץ‪ ,‬וקיילב היה שקוע באסון‬
‫עד הצוואר‪ .‬הוא התקשר אלי בשיחת וידיאו כדי שאראה אותו עומד‬
‫במשרדו של סמנכ"ל הכספים של החטיבה הצפון־אמריקנית‪ ,‬מוקף‬

‫ערימות על גבי ערימות של תיקיות‪.‬‬
‫כך שאם הוא ייסע מוקדם מהצפוי‪ ,‬נשאר לנו רק הלילה הזה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לא רציתי להיראות נואשת או עצובה כשברור שהוא‬

‫בלחץ‪.‬‬
‫"בקיצור‪ ",‬הוא אמר ולגם מהוויסקי שהזמין‪" ,‬המניאק לא רק היה‬
‫עצלן — הוא השתמש בכסף של החברה להשקעות פרטיות‪ .‬והשקעות‬
‫נבונות‪ ,‬לא סתם‪ .‬אילו הוא רק השתמש בתבונה הזאת לעבודה שלו‬
‫ועושה אותה כמו שצריך‪ ,‬לא הייתי יושב פה אחרי שלושים ושש שעות‬
‫בלי שינה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הצגתי את הממצאים שלי למנכ"ל החברה‪ .‬הוא‬
‫לקח אותם לבוסים שלנו בטוקיו‪ .‬כעבור כמה שעות גררנו את המניאק‬

‫החלקלק לשיחת ועידה‪ ,‬והוא פוטר‪".‬‬