Page 206 - 14322
P. 206

‫‪19‬‬

                                     ‫כעבור שישה שבועות‬

‫"אני לא מאמינה שגררת אותי לפאנוויל הול ביום החופשי שלי‪",‬‬
         ‫רטנה הרפר אחרי שנתקל בה תייר שלישי בתוך חמש דקות‪.‬‬

‫הסוויתי חיוך ועשיתי את דרכי לעבר המטרה‪" .‬יורד גשם‪ ,‬זה יום‬
                                    ‫מדכא‪ ,‬ואת יודעת מה זה אומר‪".‬‬
                                           ‫"מרק צדפות‪ ,‬כן‪ ,‬כן‪".‬‬

            ‫"לא סתם מרק צדפות‪ .‬מרק הצדפות הכי טוב שיש‪".‬‬
                                             ‫"זה עניין של דעה‪".‬‬

‫"הי‪ ,‬אל תיתני לעובדה שמכינים אותו באזור תיירותי להחריד‪,‬‬
‫להשפיע על הדעה שלך‪ ".‬זרקתי לה מבט מעושה של רוגז כשנכנסנו‬
‫לפאב האירי שאליו שמתי פעמי מהרגע שיצאתי מהדירה שלי באותו‬

   ‫בוקר‪" .‬המרק שמגישים פה הוא מרק הצדפות הכי טוב בבוסטון‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬וזה כנראה גם מה שכל שאר האנשים חושבים‪ ".‬הרפר החוותה‬

                                             ‫בידה על הפאב העמוס‪.‬‬
                                                         ‫לעזאזל‪.‬‬

                                                ‫אין מקום לשבת‪.‬‬
‫אכזבה הכתה בי הרבה יותר חזק משחשבתי‪ ,‬לאור העובדה שבסך‬
‫הכול באנו לפה לאכול‪ .‬אבל לאחרונה בכל פעם שמשהו השתבש‬

                         ‫אפילו קצת‪ ,‬הגבתי בדרמטיות‪" .‬נו באמת!"‬
   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211