Page 210 - 14322
P. 210
| 210סמנתה יאנג
המתנה ריגשה אותי עדי כדי כך ,שבקושי יכולתי לנשום .הרמתי
שוב את הפתק שלו.
מגיעים לך רק זיכרונות טובים .קיילב.
לא יכולתי להאמין שהוא זכר את מה שאמרתי על הצמיד הדפוק .זה
כל כך מתחשב .כל כך רומנטי.
כל כך לא אנחנו.
זה לא הגיוני.
הסתובבתי וצנחתי אל הדלפק שלי בניסיון לפרש את משמעות
המתנה.
ואז התחוור לי משהו נורא.
מה אם זה מין ...תשלום? מה אם קיילב בעיקרון אומר" ,הי ,תודה
על הסקס המעולה — הנה קצת יהלומים ,עלי?" הבטתי בצמיד בזעם.
חתיכת מניאק.
"אוף ".נאנחתי בתסכול .גם זה לא נשמע מתאים לקיילב.
"...את באמת מוצאת חן בעיני ,ולי לא אכפת שנהיה ידידים ,אם
לך לא אכפת .כל עוד שנינו יודעים שזה כל מה שזה".
נזכרתי בדבריו.
"...כשדיברנו על כך שנהיה ידידים ,שנינו גם התכוונו לזה .אנחנו
יכולים להתמודד עם זה .אז החלטתי שאת ידידה שלי ,אווה .ואני
דואג לידידה שלי".
זה נכון ,באמת הייתי הידידה של קיילב .הוא באמת התכוון לזה.
הסתכלתי על הצמיד והחלטתי שמבחינתי זאת תהיה משמעותה של
המתנה היקרה הזאת .משהו יפהפה שידיד נתן לי במקום זיכרון רע.
ובאותו רגע המוח שלי נאלץ להילחם יותר מתמיד כדי לנצח
במלחמה שעליה הכריז ליבי.
"בייב .אווה ,בייב ".לפתע הרפר דחפה אותי ,ונאלצתי להיאחז בבר
מולי כדי לא ליפול מהכיסא.
