Page 237 - 14322
P. 237
להילחם או לברוח |237
לצייר .כבר מילד ּות ציירתי את העולם סביבי ,ואחד הדברים שהכי
אהבתי לעשות מאז שעברתי לבוסטון זה למצוא ספסל ריק בגנים
הבוטניים וללכת לאיבוד בציור .לפעמים ציירתי את הגנים עצמם,
אבל בדרך כלל מצאתי בן אדם אחד או יותר שלכדו את תשומת ליבי
וציירתי אותם .לפעמים היה זה זוג אוהבים שה ִקרבה ביניהם ריתקה
אותי ,או אישה צעירה שישבה ליד הבריכה אבודה במחשבותיה.
אהבתי לספוג את הרגשות שמצאתי בהם ולהקיז אותם בחזרה
באמצעות העיפרון שלי.
היתה תחושת הישג קטנה שנהניתי ממנה ,כשהצלחתי לתרגם את
הרגש הזה לנייר .וחוץ מזה ,זה הרגיע אותי .כשציירתי לא חשבתי על
שום דבר אחר.
לרוע מזלי ,לא יכולתי למצוא אובייקט שהתחשק לי לצייר .כעבור
שעה של שיטוטים ,אחרי שהתחלתי ציורים וזרקתי אותם כעבור דקות
אחדות ,הרמתי ידיים וחזרתי הביתה.
כשחזרתי לדירה ניסיתי לקרוא ,ניקיתי את המקום באופן יסודי,
יצאתי לקניות בס ּו ּפר ,פיניתי מהארון את הבגדים והנעליים שלא
לבשתי מזה זמן כדי לתרום אותם לצדקה .בנוסף ,חיפשתי באינטרנט
מנורה לפרויקט הנוכחי שלי — גרושה צעירה שהשתמשה בחלק
מכספי ההסדר שלה לשיפוץ הדירה החדשה שלה בשכונת ג'מייקה
פליין.
בסופו של דבר מצאתי את המנורה.
אבל לא שקט נפשי.
וזאת כנראה הסיבה ששלחתי לקיילב הודעה לפני שהצלחתי
להשתלט על הדחף .שאלתי אותו אם אפשר להיפגש .לשמחתי ,לפני
שהספקתי להתחרט על ששלחתי אותה ,קיבלתי מקיילב כתובת בשדירת
נורת'רן .ההודעה היתה תמציתית — הוא נתן לי שלושים דקות להגיע
לשם .מונית יכלה להביא אותי לשם בעשר דקות עד רבע שעה ,תלוי
בתנועה ,אבל בכל זאת הייתי צריכה להתלבש ולהזמין אותה.
אף על פי שאני זאת שביקשה לפגוש אותו ,הדרישה השתלטנית
שלו הרגיזה אותי ,אז עניתי לו שאגיע בעוד ארבעים וחמש דקות.
