Page 237 - 14322
P. 237

‫להילחם או לברוח ‪|237‬‬

‫לצייר‪ .‬כבר מילד ּות ציירתי את העולם סביבי‪ ,‬ואחד הדברים שהכי‬
‫אהבתי לעשות מאז שעברתי לבוסטון זה למצוא ספסל ריק בגנים‬
‫הבוטניים וללכת לאיבוד בציור‪ .‬לפעמים ציירתי את הגנים עצמם‪,‬‬
‫אבל בדרך כלל מצאתי בן אדם אחד או יותר שלכדו את תשומת ליבי‬
‫וציירתי אותם‪ .‬לפעמים היה זה זוג אוהבים שה ִקרבה ביניהם ריתקה‬
‫אותי‪ ,‬או אישה צעירה שישבה ליד הבריכה אבודה במחשבותיה‪.‬‬
‫אהבתי לספוג את הרגשות שמצאתי בהם ולהקיז אותם בחזרה‬

                                            ‫באמצעות העיפרון שלי‪.‬‬
‫היתה תחושת הישג קטנה שנהניתי ממנה‪ ,‬כשהצלחתי לתרגם את‬
‫הרגש הזה לנייר‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬זה הרגיע אותי‪ .‬כשציירתי לא חשבתי על‬

                                                      ‫שום דבר אחר‪.‬‬
‫לרוע מזלי‪ ,‬לא יכולתי למצוא אובייקט שהתחשק לי לצייר‪ .‬כעבור‬
‫שעה של שיטוטים‪ ,‬אחרי שהתחלתי ציורים וזרקתי אותם כעבור דקות‬

                                ‫אחדות‪ ,‬הרמתי ידיים וחזרתי הביתה‪.‬‬
‫כשחזרתי לדירה ניסיתי לקרוא‪ ,‬ניקיתי את המקום באופן יסודי‪,‬‬
‫יצאתי לקניות בס ּו ּפר‪ ,‬פיניתי מהארון את הבגדים והנעליים שלא‬
‫לבשתי מזה זמן כדי לתרום אותם לצדקה‪ .‬בנוסף‪ ,‬חיפשתי באינטרנט‬
‫מנורה לפרויקט הנוכחי שלי — גרושה צעירה שהשתמשה בחלק‬
‫מכספי ההסדר שלה לשיפוץ הדירה החדשה שלה בשכונת ג'מייקה‬

                                                               ‫פליין‪.‬‬
                              ‫בסופו של דבר מצאתי את המנורה‪.‬‬

                                             ‫אבל לא שקט נפשי‪.‬‬
‫וזאת כנראה הסיבה ששלחתי לקיילב הודעה לפני שהצלחתי‬
‫להשתלט על הדחף‪ .‬שאלתי אותו אם אפשר להיפגש‪ .‬לשמחתי‪ ,‬לפני‬
‫שהספקתי להתחרט על ששלחתי אותה‪ ,‬קיבלתי מקיילב כתובת בשדירת‬
‫נורת'רן‪ .‬ההודעה היתה תמציתית — הוא נתן לי שלושים דקות להגיע‬
‫לשם‪ .‬מונית יכלה להביא אותי לשם בעשר דקות עד רבע שעה‪ ,‬תלוי‬

        ‫בתנועה‪ ,‬אבל בכל זאת הייתי צריכה להתלבש ולהזמין אותה‪.‬‬
‫אף על פי שאני זאת שביקשה לפגוש אותו‪ ,‬הדרישה השתלטנית‬

   ‫שלו הרגיזה אותי‪ ,‬אז עניתי לו שאגיע בעוד ארבעים וחמש דקות‪.‬‬
   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241   242