Page 297 - 14322
P. 297
להילחם או לברוח |297
נעצתי מבט בטלפון הנייד שלי .השיחה שחברתי ניהלה עם סוכן
הנדל"ן סיפקה רעשי רקע לכעס ולתסכול ההולכים וגוברים שלי,
בלשון המעטה .השבוע האחרון שקיילב התעלם ממני מילא אותי
כאלה חרדות וזעם ,שפלא שהצלחתי להתרכז בעבודה בכלל .הוא
גרם לי להרגיש תלותית.
רק רציתי שהוא יאמר לי את האמת ,גם אם האמת הזאת תשבור
לי את הלב.
דירת הסטודיו שעמדנו בה היתה הדירה בבניין של קיילב .בקומה
השנייה ,עם נוף למים מהחלונות במטבח/סלון/חדר השינה .נראה
שאפשר להכניס את כולה לסלון של קיילב בקומה ה־.16
על אף שכר הדירה הגבוה ,גודלה היה מקסימום 40מטר רבוע,
אבל היא היתה זולה באלף ושלוש מאות דולר משכר הדירה שלי,
והתשלום כלל צוות ביטחון וגישה לבריכה מקורה וחיצונית ,סאונה
וחדר כושר.
"אני מרגישה בטוחה פה ",אמרה הרפר כשהסתובבה באיטיות
בחלל הדירה.
זאת כבר היתה הפעם השלישית שבאנו לכאן ,ומאחר שהרגשתי
שהרפר עומדת לבחור בדירה ,החלטתי שעלי להתוודות בפניה.
"אתה יכול לתת לנו רגע?" שאלתי את המתווך.
הוא הינהן" .אני אהיה בחוץ".
חיכיתי עד שדלת הדירה נסגרה מאחוריו ,ואז הסתובבתי אל הרפר,
שציפתה למוצא פי.
"מה קורה?"
אף על פי שמפרק ידה עוד היה בגבס וצלעותיה עוד כאבו ,היא
נראתה הרבה יותר טוב .זה שימח אותי .היה לי קשה להסתכל על
החבלות והפצעים בלי לרצות לרצוח מישהו" .יש לי וידוי".
היא קימטה את מצחה" .כן?"
"קיילב גר בבניין הזה .וגם אח שלו ג'יימי נשאר איתו ,לא ידוע
עד מתי".
"למה לא אמרת משהו קודם?"
