Page 337 - 14322
P. 337
להילחם או לברוח |337
"ואת רוצה שאסע לשם?" הרגשתי את ההתרגשות גוברת,
כשעברתי על התמונות של הנכס במצבו הנוכחי .העיצוב היה בן
כחמש־עשרה שנים ומאוד נשי .אבל לדירה הדו־מפלסית היו נופים
מרהיבי עין ותקרות גבוהות משגעות וחללים רחבי ידיים .העבודה
עליה יכולה להיות מאוד מהנה.
"כן .מחר".
הרמתי גבה" .למה ברגע האחרון?"
היא משכה בכתפיה" .הוא פנה אלינו ברגע האחרון .יש עוד
כמה מעצבים שמגיעים למכור לו את העיצוב שלהם .אני לא רוצה
להפסיד את העבודה הזאת .לא היתה לנו עבודה באזור שיקגו כבר
שנים".
"בסדר ",הסכמתי .למעשה ,זה לא סתם היה בסדר .זה בדיוק מה
שהייתי צריכה עכשיו .למרות זאת אמרתי" ,אני לא יודעת אם אצליח
להתמודד עם העיצוב הזה נוסף על כל שאר העבודה שלי".
"את תסתדרי ".סטלה טפחה על ידי כדי להרגיע אותי וקמה
מהשולחן שלי כדי ללכת" .הדבר הכי טוב בשבילך כרגע ,אווה ,הוא
להתמקד בקריירה שלך".
בחנתי שוב את תיק הלקוח .המקום הזה שווה את הלחץ" .טוב".
"הזמנתי לך כרטיס במחלקה ראשונה בטיסה שיוצאת מחר בבוקר
בתשע ורבע .אה ,וסוויטה במלון 'שרתון גרנד' .הוא לא רחוק מהדירה
של מר סקושה".
"זה היה יומרני מצידך!" קראתי אליה.
"ידעתי שתסכימי!"
והבוסית שלי תמיד צודקת ,חשבתי לעצמי כשעליתי על המטוס.
המושב שלי היה ליד החלון ,ומי שאמור לשבת ליד המעבר עדיין לא
הגיע ,אז הצלחתי להכניס את המזוודה שלי לתא שמעלי בלי להפיל
אותה על ראשו של אף אחד .העוויתי את פני כשנזכרתי בזה ,והדחקתי
את הזיכרון.
נסיעת העסקים הזאת היא הסחת דעת ,הזכרתי לעצמי.
התמקמתי במושב שלי ,פתחתי את השולחן שלי והנחתי עליו את
