Page 71 - 14322
P. 71
להילחם או לברוח |71
הנורדי (הרשיתי לעצמי לכנות אותו ככה אצלי בראש ,כי בכל
הרצינות ,הגבר מצא את נקודת הג'י שלי) ,כך הרגשתי עליזה יותר,
אף כי חששתי לראות אותו שוב .כל חיי מעולם לא היה לי סטוץ,
והנה בכל זאת עשיתי את זה מושלם .בחרתי בגבר סקסי להדהים (אם
כי לא סימפתי) לשכב איתו ,הוא נתן לי את הסקס הטוב ביותר בחיי,
והדובדבן שבקצפת — הוא מיבשת אחרת ,ואחרי הטיסה הזאת לא
אראה אותו שוב לעולם.
"למה את מחייכת ,ילדה?" שאלה אשת הביטחון בלבביות וחייכה
אלי כשמסרתי לה את הדרכון וכרטיס הטיסה שלי.
בכלל לא שמתי לב שחייכתי .שיקרתי לה" ,אני שמחה לחזור
הביתה".
"שתהיה לך טיסה נעימה ",היא אמרה והחזירה לי את הדרכון
והכרטיס.
"תודה ",עניתי בכנות .ברצינות ...נימוסים טובים באמת חשובים.
וגישה חיובית באמת מושכת אנשים חיוביים.
אחרי שעברתי את עמדת הביטחון ,שהיתה עמוסה אנשים —
כולל התור המהיר למחלקת עסקים ולמחלקה הראשונה — עשיתי
את דרכי אל דוכן הקפה הקרוב .בנס היה לפני רק איש אחד ,ובמהרה
היה בידי מקיאטו גדול .הרגשתי ֲהקלה שאני נוסעת הביתה .חוויתי
סיפוק מיני אדיר כזה עד שחשבתי שהיקום אולי בכל זאת דואג לי.
הלילה עם קיילב היה הסחת דעת נחוצה מאוד .תודה ,יקום .אני
חייבת לך.
כעבור זמן קצר ,המציאות שוב הפריעה לי ,ותהיתי אם היקום ואני
אכן בכאלה יחסים טובים .באמת הרגשתי לא נעים כשפגשתי שוב
את קיילב.
הסתכלתי עליו .הוא ישב ליד המעבר בסמוך למושב המעבר שלי
במחלקה הראשונה .עיניו ננעצו בי משם .השולחן שלו היה פתוח,
והמחשב הנייד מוכן לפעולה .היום הוא לבש חולצה שחורה עם
שרוולים ארוכים ,מכנסי ג'ינס כחולים כהים ומגפי אופנוענים.
