Page 73 - 14322
P. 73
להילחם או לברוח |73
כשהוא לא ענה ,נעצתי בו מבט מזווית עיני .ראיתי שהוא עובד על
המחשב שלו ושוב מתעלם ממני.
נאנחתי ולחצתי על כפתור ההפעלה של הקורא האלקטרוני שלי,
נחושה להתעלם ממנו לשארית הטיסה .לפחות זאת תהיה טיסה קצרה.
"סליחה".
הרמתי את מבטי למשמע הקול הנעים ,וראיתי בחור בערך בגילי
מביט בי מלמעלה.
"אני יושב ליד החלון".
"אה ,כמובן ".בניגוד למה שקיילב עשה אתמול ,אני קמתי ממקומי
כדי שהבחור יוכל להיכנס.
"תודה ".הוא זרק לי חיוך פלרטטני מקסים" .זה כנראה יום המזל
שלי".
בדרך כלל הייתי מתייחסת להערה הזאת בביטול ,אבל הייתי
מודעת מדי לסקוטי המניאק ,ורציתי שהוא ֵידע שהסטוץ שלנו
לא השפיע עלי ,בדיוק כפי שהוא לא השפיע עליו" .ככה זה
נראה ",התבדחתי בחביבות ,בתקווה שנשמעתי מקסימה ולא
שחצנית.
הוא ציחקק כשעבר על פני המושב שלי והתיישב במקומו.
הוא לבש חליפה שהלמה אותו כל כך ,עד שהייתי בטוחה
שנתפרה למידותיו .הוא הטה את גופו קצת קדימה כדי להסיר את
הז'קט שלו.
"תרצה שאקח את הז'קט שלך ,אדוני?" שאלה הדיילת שהופיעה
לידי.
"כן ,בבקשה ".הוא מסר לה את הז'קט .נאה — יש .מנומס — יש.
לא שהייתי מעוניינת ,אבל כבר יכולתי לומר שחברי הנוכחי
למושב היה שדרוג מהקודם.
"תוכלי לקחת גם את שלי?" התחלתי לשחרר את כפתורי הז'קט
האדום שהיה חלק מהחליפה שלי .דאגתי שצוות המלון ישלח גם אותו
לניקוי יבש.
"כמובן ,גברתי".
