Page 77 - 14322
P. 77
להילחם או לברוח |77
בלי משים עיני נדדו אל התחת שלו ,ונזכרתי איך התגלגלתי איתו
במיטה בלילה ונגעתי בכל חלק מעוצב בשלמות בגופו .נדהמתי
כשפרץ של כמיהה וצער הכה בי ,כשהתחוור לי שאני מאוכזבת
מהמחשבה שלעולם לא אזכה שוב לחוש בשפתיו על שפתי.
הוא נישק נהדר.
וזקנו הקצר והעוקצני לא הפריע לי .היה בו משהו גברי וארוטי
במיוחד.
הרמתי את מבטי כששמעתי את דלת השירותים נפתחת ,וראיתי
את קיילב צועד לעבר יו ,שיצא מהם .במקום שייתן לו לעבור ,קיילב
נתקל בו בכתפו ,ויו מעד.
"מצטער ",מילמל יו והרים את מבטו.
על מה הוא התנצל?
קיילב לא התנצל .לא ,קיילב נעץ בו מבט כזה מקפיא ,שאני
נרעדתי .ואז הוא נעלם בתוך תא השירותים ,מתכופף ומתמרן את
גופו הגדול פנימה.
"וואו ".לפתע יו עמד לידי ,עיניו פעורות" .איש גדול .איש
מפחיד".
הינהנתי וקמתי ממקומי.
"לא הייתי רוצה להרגיז אותו ",הוא צחק והתיישב לידי.
נראה לי שכבר עשית את זה ,חשבתי ,והמחשבה בילבלה אותי.
יכול להיות שמפריע לקיילב שהסטוץ שלנו לא מזיז לי? הרי
הוא זה שהעמיד פני ישן כדי שאצא מהחדר ,וככה ייחסכו לו
אי־נעימויות.
יו דיבר על העבודה שלו בתור עורך דין בבוסטון ,אבל הקשבתי
רק בחצי אוזן .הייתי מודעת מדי לגבר שבתא השירותים .חיפשתי
אותו בזווית עיני כשהוא יצא משם ,ולפתע נזכרתי שקיילב מפחד
מהמראות ונחיתות.
לא אמור להיות לי אכפת.
באמת־באמת לא אמור להיות לי אכפת.
לכל הרוחות.
