Page 208 - 23322
P. 208
תמי שמש קריץ
מספר הסועדים במסעדה של ברוך ירד בהתמדה ,ההוצאות עלו
על ההכנסות ,הוא והשותף שלו חיפשו משקיע שיזרים כסף להציל את
המצב ,ומשלא נמצא ,נאלצו לסגור את המקום .בערב הסגירה הייתי
בין היחידים שידעו שזה הסוף .העובדים עודכנו רק בסוף המשמרת.
המוזיקה הוגברה ,ובאי המקום קמו לרקוד בספונטניות ,בלי שידעו
שזו מסיבת הפרידה מ"פוסידון" .מצב רוחו של ברוך היה מרומם .אולי
כפי שלעתים מספרים קרוביהם של מי שהתאבדו ,שבתקופה האחרונה
לפני ההתאבדות הם דווקא נראו שמחים .לטענת הפסיכולוגים ,זה
משום שמרגע שמתקבלת ההחלטה ,יש תחושת הקלה אופורית ,כך
שאולי זה ההסבר לשמחה התמוהה שלו בערב שבו איבד את מקור
פרנסתו.
אלא שביום שאחרי המציאות נחתה .היה עליו להתמודד עם
העובדים והספקים שבאו לגבות את חובם .לא היה כסף לשלם לכולם,
חלקם שולחו בידיים ריקות" .הספקים האלה לא ימהרו לעבוד איתי
שוב ",אמר בייאוש .המסעדה הועמדה למכירה ,ועם כל יום שחלף
ירד מחירה ,משום שהרוכשים הפוטנציאלים ידעו שבעליה משלמים
שכר דירה גבוה על מקום סגור .בסופו של התהליך המייאש המקום
פשוט נותר מיותם .אפילו את הציוד והריהוט הם לא הצליחו למכור,
ומה שנשאר מ"פוסידון" היה רק חובות.
צרות ,כמו עקיצות יתוש ,באות בצרורות ,וגם המשקיע הטחון,
שברוך ניסה בזמנו לגייס ,הודיע שהוא לא בעניין .ברוך הפך למניה
יורדת ,למה שירצו להשקיע בו? איש לא זכר לו חסד נעורים ,צלו
הכבד של כישלון צורב אחד האפיל על הצלחות העבר .בימיו הטובים
הייתה לברוך יותר ממסעדה אחת ,אבל זה כבר היה קבור עמוק בעבר,
ובעסקים מביטים קדימה .אני לא אשת עסקים ,אולי משום כך לא
תפסתי מברוך מרחק .מי שכבר נתפסה בחכה ,נתפסה .בעיניי הוא עוד
נראה מושך ,דימיתי לחשוב שהנפילה לא אומרת דבר על אישיותו.
בגדול ,זה שבנאדם נכשל בעסקים לא אומר שמשהו לא בסדר איתו.
הרבה אנשים טובים חווים כישלונות צורבים .אם לא מנסים ,לא
208