Page 206 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫לספר לבתך על המאהב שלך זה להפוך אותה שותפה לפשע‪ ,‬ואת זה‬
‫היה ברור לי שאסור לי לעשות‪ .‬לא אחת תהיתי מה הבנות שלי היו‬
‫אומרות על ברוך אילו יכלו לפגוש אותו‪ ,‬אבל כל עוד לא פירקתי‬
‫את נישואיי‪ ,‬היה ברור שלא אוכל להכיר להן אותו‪" .‬אבא מכיר את‬
‫ברוך?" יעל התעניינה‪" .‬הוא פגש אותו באיזה אירוע לפני כמה שנים‪,‬‬

‫אז הוא יודע מי הוא‪ ,‬לא יותר‪".‬‬
‫בלילות פתחתי ליד מיטתה את הכורסה ששימשה אותי כמיטה‪,‬‬
‫וישנתי לצדה‪ .‬בבקרים נשארתי במכנסי טרנינג ובחולצה מקומטת‪,‬‬
‫לא התאפרתי‪ ,‬לא סידרתי את השיער — מה זה חשוב כשהילדה שלי‬
‫מאושפזת עם תת־משקל‪ .‬אמי באה לעזרתי‪ ,‬החליפה אותי לפרקים‪.‬‬
‫עודד‪ ,‬שמאז הנשיקה עם נגה תפס מרחק‪ ,‬הסתפק בשיחות טלפון‬
‫שבהן התעניין בשלום יעל‪ .‬נויה ויערה נענו לבקשתי שלא להגיע‬
‫לבקר בבית החולים — ידעתי שיעל לא מעוניינת לראות אף אחד‬
‫— וכדי לסייע במאמץ המלחמתי‪ ,‬הן שלחו מאכלים מבושלים לנגה‬

‫ולאדם בבית‪.‬‬
‫אחרי אשפוז של חודשיים יעל חזרה לעצמה‪ .‬זה היה כמו נס‪ ,‬היא‬
‫פשוט התעשתה‪ ,‬הבינה שתוכל להישאר רזה גם בלי לענות את גופה‪.‬‬
‫היא שבה לבית הספר‪ ,‬וללא כל קושי הצליחה להשלים את מה שנלמד‬
‫בהיעדרה‪ .‬את כיתה י' היא סיימה בהצטיינות למרות החיסורים‪ .‬היא‬
‫עלתה במשקל והצליחה להתייצב על ‪ 55‬קילוגרמים‪ ,‬וכמה חודשים‬
‫אחרי האשפוז מצאה חבר בשם הלל‪ .‬נער מקסים‪ ,‬גדול ממנה בשנה‪,‬‬
‫שניגן בגיטרה וכתב לה שירים‪ .‬שניהם היו בצופים‪ ,‬מחנות קיץ‪,‬‬
‫טיולים‪ ,‬נראה שיעל חוזרת לתפקד כאילו מעולם לא חוותה אימת‬

‫מוות‪.‬‬
‫החרב שבה לנדן‪ ,‬אבל גם בחלוף אימת האנורקסיה של בתי נותרתי‬
‫די מרוטה‪ .‬אדם חרד לגורל בתנו‪ ,‬אבל המשיך לתפקד בעבודה‪ ,‬ללכת‬
‫לחדר הכושר‪ ,‬לראות חדשות‪ ,‬לעשות את מה שעשה בימים כתקנם‪.‬‬
‫לא האשמתי אותו‪ ,‬מישהו הרי צריך לפרנס את המשפחה‪ .‬הכול היה‬

‫מובן‪ ,‬אבל הייתי מותשת‪ ,‬כוחי אזל‪.‬‬

‫‪206‬‬