Page 201 - 23322
P. 201

‫אהבה בנסיבות מחמירות‬

‫של יעל קלטו שאני‪ ,‬אמה‪ ,‬חשה אשמה‪ ,‬ואולי משום כך הזהירו אותי‬
‫שלא אשדר לבתי שהאחריות למה שנכנס לפיה היא שלי‪ .‬מסיבה זו‬
‫השתדלתי לעלות לקומה השנייה בבית בזמן שיעל אכלה‪ ,‬אחר כך‬

           ‫הייתי יורדת ובודקת את הפח‪ ,‬ובו מצאתי אוכל שהושלך‪.‬‬
‫"גם אני סבלתי מהפרעת אכילה כשהייתי בגילך‪ ",‬גיליתי את‬
‫אוזנה באחד הימים‪" ,‬אצלי זו הייתה בולימיה‪ ".‬יעל הופתעה ושאלה‬
‫איך זה עבר לי‪ .‬אמרתי לה שמה שהניע אותי להפסיק להקיא היה‬
‫שבאיזשהו שלב קלטתי שנושר לי השיער ושיש לי חורים בשיניים‪.‬‬
‫"בעצם הפסקתי להקיא בשביל היופי‪ ,‬ולא בשביל הבריאות‪ ",‬צחקתי‪.‬‬
‫"תגידי‪ ,‬אבא יודע שהיית בולימית?" היא שאלה‪ .‬בדיעבד נראה‬
‫שהיא בעצם ביקשה לדעת אם דיברתי עליה עם אביה כדי להבין מה‬
‫דעתו עליה‪ ,‬אבל באותו הרגע לא חשבתי על זה‪ .‬חזרתי להיות ילדה‬
‫מתבגרת‪ ,‬שההפרעה מביישת אותה‪" .‬אני לא סגורה על זה‪ .‬לא זוכרת‬
‫אם סיפרתי לאבא שלך שהייתי בולימית‪ ",‬הודיתי בפניה‪" .‬תביני‪,‬‬
‫כשאת אוכלת בלי שליטה‪ ,‬את מרגישה כמו בהמה גם כשאת רזה‪ ,‬ככה‬

  ‫שגם אחרי שזה עבר לי‪ ,‬התביישתי לדבר על זה‪ ",‬הודיתי במבוכה‪.‬‬
‫"האמת שגם אני מתביישת שיראו אותי במחלקה להפרעות‬

                                          ‫אכילה‪ ",‬יעל שיתפה אותי‪.‬‬
‫"אין לך מה להתבייש‪ ,‬את מתמודדת עם מה שזה לא יהיה שגורם‬

                                             ‫לך להרעיב את עצמך‪".‬‬
  ‫"אני לא מרעיבה את עצמי‪ ,‬אני פשוט לא רעבה‪ ",‬תיקנה אותי‪.‬‬
‫עליתי לחדר השינה‪ ,‬סגרתי את הדלת וירדתי על ברכיי‪ .‬לא כצורת‬
‫ביטוי‪ ,‬ממש‪ .‬אלוהים‪ ,‬תעזור לילדה שלי‪ ,‬אני מתחננת‪ .‬הבטחתי‬
‫לאלוהים שאהיה טובה‪ ,‬שאפסיק לרכל‪ ,‬לקנא‪ ,‬שאהיה אימא יותר‬
‫טובה‪ ,‬בת יותר טובה‪ ,‬אישה יותר טובה‪ .‬תודה‪ ,‬אלוהים‪ ,‬נתת לי הרבה‪,‬‬
‫לפעמים לא הערכתי את מה שנתת‪ ,‬ביקשתי עוד ועוד‪ ,‬סליחה‪ ,‬זה היה‬
‫סתם‪ ,‬סתם‪ ,‬הפעם אני לא מבקשת סתם‪ ,‬בבקשה תשמור על הילדה‬
‫שלי‪" .‬אלמלא האל מלא רחמים‪ ,‬היו הרחמים בעולם ולא רק בו"‪,‬‬
‫נזכרתי בדברי יהודה עמיחי‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬הדפתי את מחשבות הכפירה‪,‬‬

                                ‫‪201‬‬
   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206