Page 197 - 23322
P. 197
אהבה בנסיבות מחמירות
שהירהרתי בכך ,האפשרות שבתנו דבקה ברזונה בגלל משהו שקשור
לזוגיות הקמלה של הוריה נראתה לי קלושה.
בעלי לא חיפש הסברים למחלת בתנו" .זה יעבור כמו שזה בא",
הוא אמר .בעולמו הסגפני אכילה זעומה לא נחשבת מחלה כלל .לו
עצמו אין תיאבון גדול .הוא אוכל מסודר ,לא מנשנש בין הארוחות,
ובשובעו אינו מתפתה לביס נוסף .לא כמוני ,שמאז ומעולם הייתה
לי חולשה למתוקים .גם היום אני מתקשה לעמוד בפני גלידה ,עוגה,
שוקולד ,ולמרבה המזל ,אני מצליחה לשמור על גזרה חטובה ,אבל
בנערותי פחדתי שאהפוך לפרה .היה לי יסוד סביר להניח שאתחיל
לגעות אם לא ארוץ לשירותים להקיא ,כי באותם ימים הייתי מסוגלת
לרדת על קופסת גלידה שלמה .ההקאות הותירו אותי רזה ,אבל לובן
האסלה עשה לי שחור בנשמה.
שכחתי את תקופת הבולימיה החשוכה בנעוריי ,עד שהתברר
לי שלבתי יש הפרעת אכילה .הבחנתי שהיא מרזה ,אבל עד שלא
התעלפה בשיעור ההתעמלות ,לא חשבתי שאני צריכה לעשות משהו
בנידון .הייתי שואלת אם אכלה היום ,וכשהייתה אומרת שכן ,הנחתי
לה .אילו היא הייתה מבלה בשירותים אחרי כל ארוחה ,אולי הנורה
האדומה הייתה נדלקת אצלי קודם לכן ,אלא שיעל לא רצה לשירותים
להקיא ,היא רק אכלה מעט ,מעט מאוד ,וכעת התברר שממש כמוני,
גופה המתבגר המתעגל נתפס על ידיה כדבר העומד בינה ובין האושר.
החשיבה המעוותת זכורה לי :אם רק אצליח להישאר רזה בכל מחיר,
ירצו אותי יותר ,יאהבו אותי יותר .הוריי לא ידעו כלל על ההפרעה
שלי ,כי חיצונית נראיתי אותו הדבר ,אבל גם אילו היו יודעים ,היו
ככל הנראה מתקשים להושיע אותי.
משלא יכולתי לגאול את בתי ,פרקתי את חוסר האונים על בעלי.
מסוג העוולות שנשים כמוני עושות :עם המאהב הן נותרות נופת
צופים ,ועם הבעל מרשות לעצמן לפרוק תסכולים" .אתה יודע ממה
מתה הסולנית שלהם?" נופפתי בדיסק של להקת ה"קרפנטרס".
"התאבדה?" הוא לא הבין מה אני רוצה מחייו" .איזה עיתונאי כינה
197
