Page 216 - 23322
P. 216
תמי שמש קריץ
"חתול זה נחמד ,אבל בעסקים צריך להיות שועל ",עדי דפק עם
הכוסית על השולחן.
ברוך פינטז שיום אחד יעלה שוב על הסוס ,ובינתיים המשיך לחיות
באורווה .הדירה השכורה שגר בה הייתה פחות מרווחת מקודמתה,
וגם את דמי השכירות שלה הוא התקשה לשלם .מדי פעם היה מעלה
איזה רעיון עסקי ,אף שהיה ברור שבשביל לממשו יצטרך כסף שאין
לו .כסף מביא כסף ,מחסור רק מעמיק את הבור ,העניין כבר סוכם.
הוא התנדנד בין תקווה לייאוש ,וביתר הזמן הסתגל לחיות בצמצום.
מבנאדם שטס בכל העולם במחלקת עסקים ,הוא הפך לתפרן שלא
יכול לטוס לשום מקום גם בלואו קוסט .היו זמנים שגילגל מיליונים,
ופתאום הוא בקושי גומר את החודש .אולי היו לו עיניים גדולות מדי,
אולי נכנס לשותפות עם האנשים הלא נכונים ,אולי היה שף מוצלח
ואיש עסקים כושל ,מה שבטוח — הוא לא חסך ליום מעונן ,והגיל
המתקדם לא היטיב את סיכוייו לשחזר את ההצלחה.
משנפלט משצף מעגל ,איש מלבדי לא הלך שבי אחריו .התשוקה
שלי גברה על המבוכה מכך שאבירי היה לצמית פיאודלי .גם בתחתית
הסולם רקדתי לצלילי חלילו .כשקרא לי ,באתי ,זמינה ומזומנה .מאיזו
נסיעה לירושלים הבאתי לו פריקה — מין חיטה ירוקה מעושנת — רק
כי הוא אמר שבעיר העתיקה יש את הפריקה הכי שווה .כשכפתור
במכנסיו נקרע תפרתי אותו ,כשהופיעה על עורו פריחה הבאתי לו
משחה ,וכשנכנס לו לאצבע שביב עץ ,שלפתי אותו עם פינצטה.
שמתי בתיק העבודה שלו כובע ,קרם הגנה ומסכה כמו של קורונה,
שתגן עליו משאיפת חומרים מסוכנים" .למה אתה לא משתמש בקרם
ההגנה?" שאלתי בראותי את פניו הצרובות" .אני שוכח ",השיב
כילד שנהנה לעשות דווקא .זה עיצבן והעציב אותי ,אבל שתקתי.
נדנודים זה עם הבעל .המאהב ,כרגיל ,נהנה מן ההפקר .כשידעתי
שצפוי לברוך יום קשה ,באתי לדירתו ,סידרתי ,ניקיתי ,הכנתי אוכל.
מיומנות הבישול שלי לא התקרבה לשלו ,אבל הוא תמיד החמיא לי.
כשלא היה יכול לחכות לטכנאי הכבלים ,חיכיתי בדירתו במקומו ,ועל
216
