Page 218 - 23322
P. 218
תמי שמש קריץ
אף אחת לא תודה במעשה ,כולן ירותקו למשך חודש ,נגה התוודתה
ונשלחה לכלא הצבאי לשלושים יום.
מיותר לומר שהזדעזעתי כשנודע לי שבתי השתמשה בצואה כדי
לבטא את זעמה" :זה מה שהגיע לכלבה הזאת ",כך אמרה .לאן ,לאן
עוד המופרעת הזאת תגיע? כלא צבאי אמנם לא אפל כמו כלא אזרחי,
ובכל זאת כלא זה כלא .באיזשהו מקום חשבתי שטוב שהמציאות
הציבה לה את הגבול .בבית היא הצליחה לקבל מעמד־על ,הבריונות
שלה לא נענתה כפי שהיה ראוי .טוב שמחוץ לבית הראו לה לאן
מגיעים אנשים שחושבים שהם מעל לחוק.
את אדם ,לעומתי ,הסיפור שיעשע .כשהיה שריונר ערק מהבסיס
למשך שבוע .סיפורו המאלף נשמע כך" :במסדר הבוקר המיטה
שלי הייתה הפוכה לגמרי .ראיתי את הסמל מתקרב לצריף ,אז ברגע
האחרון דחפתי את כל הבגדים לקיטבג ,ואת הנשק שמתי מתחת
למזרן .אמרתי לחברים שלי שיגידו שהלכתי למרפאה ,ורגע לפני
שהסמל נכנס לצריף ,קפצתי מהחלון האחורי החוצה .עליתי על טרמפ
ויצאתי מהבסיס ,וכשהגעתי הביתה ,אימא שלי אמרה' :יופי שבאת,
אתה לא חוזר יותר לצבא '.אבא שלי הסתובב בבית ברונדלים ,ובסוף
אמר שייקח אותי לאלוף בצבא שהכיר טוב ושנשוחח על מה שקרה.
האלוף במיל' ניסה לשכנע אותי שאני בר־מזל שהתגייסתי לשריון כי
שם הקידום הכי מהיר ,אבל אותי זה לא שיכנע לרוץ חזרה לצבא.
בקושי הצלחתי לסדר את המיטה ,אז להגיע למטכ"ל?"
הבנות ואני התפוצצנו מצחוק ,ורק אז אדם המשיך" .אחרי
שבועיים הבנתי שאין ברירה .חזרתי לצבא ,וכשהגעתי לבסיס ראיתי
את הסמל על השביל .הוא שאל' :שטיינפלד ,איך היה בבית החולים?'
אמרתי 'בסדר' והמשכתי ללכת ,וכשהגעתי לצריף גיליתי שהציוד שלי
נעלם .את הקיטבג מצאתי באפסנאות ,אבל לא את הנשק .בתור עונש,
סמל המחלקה ביקש שאלך עם מוט זווית במקום עם הנשק .עמדתי
במסדרים עם מוט זווית מצוחצח ,ומאז החבר'ה קראו לי משה רבנו".
משה רבנו שלנו נאם כאילו הוא בפסטיבל מספרי סיפורים" :הנשק
218
