Page 220 - 23322
P. 220
תמי שמש קריץ
בכוחות עצמה .בתי הרוויחה יותר ממני ביי פאר ,וכשביקשה שאבוא
לדירתה להראות לה איך מנקים ,עשיתי זאת ברצון .כבר ניקיתי
וסידרתי שני בתים ,את הבית עם בעלי ואת הבית של מאהבי ,מה זה
עוד בית בשבילי?
בשנה שלאחר מכן יעל הייתה אמורה להתגייס .לא ידעתי אם
תשרת בבסיס מרוחק ,או שתהיה בבית במהלך השירות הצבאי ,אבל
השיר על הגוזלים שעזבו את הקן כבר החל להתנגן" :אל תדאגי ,ביחד
כיף להזדקן" .אז זהו ,שלא :במצב נישואיי כיף גדול כבר לא יהיה.
אדם עבד מבוקר עד ערב .שרר בינינו איזה סטטוס קוו ,הוא חי את
חייו ,אני את חיי ,וכל עוד השלמתי את החסר ,לא הייתה לי סיבה
להיפרד ממנו .אולי לא אזדקן עם בעלי בכיף ,אבל בכבוד .אולי בסוף
יתברר שברוך היה רק אפיזודה בחיי .אפיזודה ארוכה ,ובכל זאת .אולי
יום אחד אודה לאל שנשארתי עם אדם .ייוולדו לנו נכדים ,נצא איתם
לגני שעשועים ,נביט לאחור בהשלמה ,ניזכר בטוב וברע .הוא ישיר,
"ובלילות הכי קרים היו ודאי גם אחרים ",אני אתגעגע לאותם לילות
ואשיר" :זה מה שנשאר ,זה מה שנשאר".
במצב הנוכחי לא נותר לי אלא להגיד יפה תודה ולשתוק .אותי
השתיקה שירתה ,אבל למה אדם שתק? שתיקתו לא הפסיקה להפליא
אותי ,העליתי עוד ועוד השערות .האפשרות שיש לבעלי מישהי אחרת
נפסלה ,כי אדם הוא מזן הגברים שהאכזבה מאישה אחת ,כלומר
ממני ,עלולה לגרום להם לתפוס מרחק מכל היתר .אם לא לתמיד,
עד להודעה חדשה .חיטטתי מדי פעם בסלולר שלו לראות אם יש
הודעה חשודה ,ומשלא מצאתי ,נרגעתי .זכות לקנא לא הייתה לי,
אבל ממתי אישה צריכה זכות לקנא? למרות הרומן עם ברוך ,לא הייתי
נשארת אדישה אילו ידעתי שלבעלי יש אישה אחרת ,ודווקא משום
כך אדישותו מהידיעה לכאורה שיש לי מאהב הייתה בלתי נתפסת.
לא היה לי מושג אם בעלי מגלה כלפיי סובלנות מתוך גדלות רוח
או מתוך נוחות .יכול להיות שהסידור הזה היה לו נוח :יופי ,שתבלבל
למישהו אחר את המוח .פרידה הייתה מאלצת אותנו למכור את הבית,
220