Page 225 - 23322
P. 225
אהבה בנסיבות מחמירות
"תקשיבי ,אני אוהבת אותך ,ואני ממש מצטערת שאמרתי משהו
שפגע בך".
"את אומרת את זה כאילו זו אשמתי שנפגעתי ,במקום להגיד
שרמסת אותי ברגל גסה ",רקעה בנעלה וגם סובבה אותה כמו שמכבים
סיגריה.
"לא הייתה לי כוונה לפגוע בך כל כך".
"אהה ,התכוונת לפגוע בי רק קצת ,וזה שנפגעתי כל כך ",חיקתה
את קולי" ,זו אשמתי".
"לא אמרתי את זה ,אבל את יודעת ,זה לא שתמיד היית איתי קרם
בוואריה".
הזכרתי לה שבמהלך שנות חברותנו קרה לא אחת שפתאום ,ללא
התראה ,היא תקפה אותי בנקודות התורפה שלי ,והשתמשה במשהו
שסיפרתי לה על עצמי כדי להכניס לי" .כן ,אני עושה את זה לפעמים,
חבל שלא אמרת לי קודם שזה פוגע בך ",היתממה ,וחזרה לדבר עליי,
"אמרת שלא ידעת מה מצבי ,אבל לי נראה שלא רצית לדעת ,כי את
פשוט לא רואה אף אחד מסנטימטר!"
לא ידעתי איך להגיב .הייתי כל כך שבויה בהתערות בחברה
חדשה ,שלא קלטתי את גודל המצוקה של חברתי הוותיקה .שתיקתי
הופרה בצליל התראה" ,וזה עוד משהו ,בתקופה האחרונה את כל הזמן
מסתכלת על הודעות ".דיברה אליי כמו מעביד שנוזף בעובדת .המכנה
המשותף לכול ,לדבריה ,הוא שאני לא נוקפת אצבע כדי להוכיח לה
שהיא יקרה לי" .את לא מוכנה לצאת מאזור הנוחות שלך .את יודעת,
לפני כמה זמן הרגשתי רע ,מיכל הציעה לקחת אותי למיון ,אבל אם
הייתי מתקשרת אלייך ,לא נראה לי שהיית טורחת".
אולי כן ,ואולי לא ,לתהום שנפערה ביני ובין יערה לא היה קשר
לכישוריי כנהגת אמבולנס .במהלך השנים קצת נמאס לי להלך
במחיצתה על גחלים .היה איזה דיסוננס בין הקרבה בינינו ובין
האגרסיה שיצאה ממנה לעתים ,וברבות השנים פיתחתי נוגדנים.
הפתיל הקצר של יערה היה מוכר לכל מכריה ,ובעיקר לה־עצמה.
225
