Page 224 - 23322
P. 224

‫תמי שמש קריץ‬

‫ברור שזכרתי‪ ,‬איך ייתכן שלא? היינו אמורות להסתובב בתל אביב‬
‫באחד מימי שישי‪ .‬היא הציעה לאסוף אותי‪ ,‬אבל היו לה סידורים‬
‫שהתארכו‪ .‬כששאלה בסמס אם יש טעם שתצא‪ ,‬השבתי שכבר מאוחר‪,‬‬
‫שישי‪ ,‬יום קצר‪" .‬אם לא הייתי צריכה לאסוף אותך‪ ,‬היינו מספיקות"‪,‬‬
‫כתבה יערה‪" .‬אין בעיה‪ ,‬נקבע לשישי הבא ואגיע בכוחות עצמי"‪,‬‬
‫עניתי כלאחר יד‪ .‬בשבוע הבא אי אפשר‪ ,‬היא עובדת‪ ,‬עידכנה‪ ,‬ושוב‬
‫השבתי בעייפות שאולי ניפגש אחרי העבודה שלה‪" .‬אחרי העבודה‬
‫זה כמו עכשיו‪ ,‬מה ההבדל?" היא שאלה‪" .‬נראה כבר‪ ,‬ניפגש מתי‬
‫שתרצי"‪ ,‬התנערתי‪" .‬התכוונת מתי שאת רוצה‪ .‬אוף‪ ,‬אין לי כוח לזה‪,‬‬
‫אני מותשת"‪ ,‬היא כתבה‪" .‬אם את מותשת‪ ,‬תפסיקי לבזבז אנרגיות‬
‫על שטויות"‪ ,‬התפוצצתי‪" .‬את פשוט כלבה!" נשפה יערה וחתמה את‬

                                                               ‫הדיון‪.‬‬
‫כלבה? גם ליערה חמת המזג זה היה קיצוני‪ ,‬אבל אחרי ההתכתבות‬
‫ההיא‪ ,‬שיצאה מכלל שליטה‪ ,‬נפגשנו‪ .‬יערה אמרה שכשביטלתי את‬
‫הפגישה‪ ,‬היא כבר הייתה על הקצה‪" .‬אני בקושי נושמת‪ ,‬מכבה‬
‫שרפות‪ ,‬לשמוע שאני מוציאה אנרגיה על שטויות היה פשוט מעליב‪",‬‬
‫אמרה‪ .‬התנצלתי‪ ,‬שתינו דמענו‪ ,‬היה קתרזיס‪ .‬לתומי חשבתי שהעניין‬
‫מאחורינו‪ ,‬אלא שהמציאות לא פראיירית‪ ,‬כמו שאדם נהג לומר‪,‬‬
‫ולכעס של יערה עליי היו סיבות עמוקות יותר‪" .‬זה לא עבר לי כי לא‬
‫באמת לקחת אחריות‪ ",‬יערה הבהירה‪" .‬ביקשתי סליחה‪ ,‬מה עוד את‬

        ‫רוצה?" שאלתי‪" .‬שתודי שאת לא רואה אותי ממטר!" ירתה‪.‬‬
‫אמרתי שברור שאני מבינה מה היא עוברת‪ ,‬והזכרתי את ניסיוני‬
‫המר בגיל ההתבגרות של בנותיי‪" .‬נכון‪ ,‬ולכן זה יותר מאכזב‪ .‬אני‬
‫עובדת מתשע עד חמש‪ ,‬נוסעת בפקקים‪ ,‬להגיד מה שאמרת היה רוע‬

                                                          ‫לב צרוף!"‬
‫"זה לא בדיוק מה שקרה‪ ",‬אמרתי‪" ,‬שינית את מועד הפגישה‪,‬‬
‫הצעתי שניפגש ביום אחר‪ ,‬ואז התחלת להתעצבן עליי כאילו מי יודע‬

                                                                ‫מה‪".‬‬
  ‫"אהה‪ ,‬את זוכרת טוב מ־או־ד רק את מה שאת רוצה‪ ",‬התרגזה‪.‬‬

                                ‫‪224‬‬
   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229