Page 266 - 23322
P. 266
תמי שמש קריץ
שעוברת עליו איזו טלטלה .יכול להיות שלא מצאתי ראיות כי לא
יגעתי — על חיטוט נוסף בסלולר שלו ויתרתי — ויכול להיות שלא
ידעתי מה באמת עליי לחפש .התמקדתי בהדר ,ואיתה נראה לי שגם
אם היה לבעלי משהו קצר ,הוא ככל הנראה שוב לא נסחף ברגשותיו.
מה שידעתי הוא שגם לאחר אותה הודעה אדם דבק בנישואינו
במתכונתם הרעועה .עכשיו :בהכירי את נפש בעלי — חלקית ,הוא
היה ונותר בעיניי חידה — קדושתם הדתית של נישואינו הייתה חשובה
לו כלהב חלוד של סכין גילוח ,ולפיכך חשבתי שאם הוא נשאר איתי,
זה משום שה"סידור" שלפיו אנחנו יחד ולחוד מתאים לו באיזשהו
אופן .בלי דרמות ,בלי ציפיות של אישה שרוצה ורוצה ,ורוצה .אשתו
מצאה את אושרה במקום אחר ,או־קיי .כל עוד היא הולכת לשם כמו
לחוג ,הכול היה בסדר מבחינתו .העיקר שבשובה היא דואגת לבשל
ולסדר .הכיורים והאסלות בבית הרי לא מנקים את עצמם ,סימן שעוד
אכפת לה .בעלי אדם ריאלי ,הרכבת כבר יצאה מזמן מהתחנה ,אין
טעם לרוץ אחריה.
לפי שעה — שהתארכה ,והתארכה ,והתארכה — נשארתי עם
אדם ,למרות שהוא לא סיפק את כל צרכיי ,והוא נשאר איתי ,למרות
שלא סיפקתי את כל צרכיו .איך ברוך אמר? אנחנו בתיקו .בעלי ואני
חיינו את ברירת המחדל ,פשרה ,לא אידיאל .אני הפקתי את המיטב
מהמצב ,ובעלי מיזער את הנזק שהיה נגרם לו אילו היינו מפרקים את
הבית ומחלקים את הרכוש .פשרה נשמעת רע ,אימהות לא ימליצו
לבנותיהן להתפשר על אהבה .לא ,לא .כשמדברים על אהבה ,כולם
פתאום רוצים שלום בלי להחזיר אף שעל .ובכן ,גם אדם ואני התחתנו
מאהבה גדולה ,אלא שבמהלך נישואינו נעשו פשרות .פשרות קטנות
שאיפשרו לנו לנהל חיים משותפים למרות ההבדלים באישיות של
כל אחד מאיתנו ,ופשרות גדולות שאיפשרו לנו לא להיפרד .הפשרה
שהגענו אליה בשלב זה של חיינו הייתה ללא ספק מרחיקת לכת ,אבל
איש מאיתנו לא השכיל למצוא דרך אחרת .לא היינו מספיק חכמים,
נבונים ויודעים את התורה ,לא השכלנו להבין שעלינו לצאת ממצרים.
266