Page 282 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫אותך יותר מאשר את אשתו‪ ,‬שימי פס‪ ,‬לכי לארוחה כמו גדולה‪",‬‬
‫אמר‪ .‬אולי הוא יצליח להצטרף אליי אחרי הארוחה המשפחתית ואולי‬
‫לא‪ .‬נראה‪ ,‬נראה‪ .‬היה לו יום עבודה מתיש‪ .‬הוא סומך עליי‪ ,‬אסתדר גם‬

‫בלעדיו‪ ,‬אין לו ספק‪ .‬נשמע שברוך לא מתרגש כלל מהסקנדל‪.‬‬
‫לרגעים חשבתי שאולי גם אני צריכה להיכנס לפרופורציה‪ :‬אז גיא‬
‫אמר‪ ,‬זה נשלח בטעות‪ ,‬אפשר לחשוב שאני אף פעם לא אומרת דברים‬
‫מאחורי הגב‪ .‬אולי אני פשוט צריכה לתת לאדי הנפיחה להתאדות‬
‫מעצמם‪ ,‬הפדיחה המסריחה היא של גיא‪ ,‬לא שלי!! הפסיכיאטר‬
‫המדופלם יצא די פסיכי‪ .‬דיבר מגעיל‪ .‬לא רק עליי‪ ,‬גם על מארחיו‪,‬‬

‫שהוא יתבייש‪ ,‬למה אני?‬
‫אלא שלעלבונות יש אפקט שממשיך להדהד זמן רב לאחר‬
‫שהוטחו‪ .‬כפי שפחד מניע יותר מתקווה‪ ,‬כך עלבונות נחרטים בלב‬
‫יותר ממחמאות‪ .‬כאילו הפרגון הוא סתם דבר חנופה שנשטף במים‪,‬‬
‫ואילו העלבון חרוט בסלע‪ .‬כמה שלא ניסיתי להמעיט בערך העלבון‪,‬‬
‫לא הצלחתי לנפנף אותו מעליי‪ .‬להפך‪ ,‬כמו במנגל‪ ,‬הנפנוף רק צרב‬
‫יותר את בשרי‪ .‬שוב שקלתי לסגת‪ .‬ברוך לא מגיע לארוחה‪ ,‬אולי פשוט‬
‫אוותר‪ .‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬הודעתי שאגיע‪ ,‬ואם לא אבוא זה ייראה כתבוסה‪ ,‬כולם‬
‫יבינו שנפגעתי‪ .‬בהיעדרי העלבון יקבל יותר נפח‪ ,‬וממילא מתישהו‬
‫אצטרך להיפגש עם דפי וגיא‪ ,‬אז יאללה‪ ,‬מוטב שאשים את נפשי בכפי‬

‫ואתמודד עם המצב‪.‬‬
‫לא לחינם בחר בעלי להתרחק מחברת בני אדם‪ ,‬חשבתי פתאום‪,‬‬
‫הוא חי בעולם משלו‪ ,‬רחוק מעינם הצרה של אנשים‪ ,‬לא מבזבז תאי‬
‫מוח על הבלים‪ .‬אני‪ ,‬לעומתו‪ ,‬זקוקה לחברה‪ ,‬דעתם של אנשים עליי‬
‫חשובה לי‪ .‬הרומן האסור שניהלתי הפך אותי טרף קל ללשונם הרעה‬
‫של אנשים מסוימים‪ .‬אילו הייתי אישה עשירה‪ ,‬או אילו הייתי מחוברת‬
‫למוקדי כוח מתוקף עיסוקי‪ ,‬הייתי זוכה לכבוד ויקר למרות הניאוף‪,‬‬
‫חשבתי בתסכול‪ .‬שטות גמורה‪ ,‬גיא הרי חשב שהוא מדבר עם אשתו‪,‬‬
‫לא הייתה לו כוונה להלבין את פניי ברבים‪ ,‬אלא שמאז פיטוריי‬
‫מהרדיו כל משב רוח עירער אותי‪ .‬שלא לדבר על הפרנויה שתקפה‬

‫‪282‬‬