Page 282 - 23322
P. 282
תמי שמש קריץ
אותך יותר מאשר את אשתו ,שימי פס ,לכי לארוחה כמו גדולה",
אמר .אולי הוא יצליח להצטרף אליי אחרי הארוחה המשפחתית ואולי
לא .נראה ,נראה .היה לו יום עבודה מתיש .הוא סומך עליי ,אסתדר גם
בלעדיו ,אין לו ספק .נשמע שברוך לא מתרגש כלל מהסקנדל.
לרגעים חשבתי שאולי גם אני צריכה להיכנס לפרופורציה :אז גיא
אמר ,זה נשלח בטעות ,אפשר לחשוב שאני אף פעם לא אומרת דברים
מאחורי הגב .אולי אני פשוט צריכה לתת לאדי הנפיחה להתאדות
מעצמם ,הפדיחה המסריחה היא של גיא ,לא שלי!! הפסיכיאטר
המדופלם יצא די פסיכי .דיבר מגעיל .לא רק עליי ,גם על מארחיו,
שהוא יתבייש ,למה אני?
אלא שלעלבונות יש אפקט שממשיך להדהד זמן רב לאחר
שהוטחו .כפי שפחד מניע יותר מתקווה ,כך עלבונות נחרטים בלב
יותר ממחמאות .כאילו הפרגון הוא סתם דבר חנופה שנשטף במים,
ואילו העלבון חרוט בסלע .כמה שלא ניסיתי להמעיט בערך העלבון,
לא הצלחתי לנפנף אותו מעליי .להפך ,כמו במנגל ,הנפנוף רק צרב
יותר את בשרי .שוב שקלתי לסגת .ברוך לא מגיע לארוחה ,אולי פשוט
אוותר .לא ,לא ,הודעתי שאגיע ,ואם לא אבוא זה ייראה כתבוסה ,כולם
יבינו שנפגעתי .בהיעדרי העלבון יקבל יותר נפח ,וממילא מתישהו
אצטרך להיפגש עם דפי וגיא ,אז יאללה ,מוטב שאשים את נפשי בכפי
ואתמודד עם המצב.
לא לחינם בחר בעלי להתרחק מחברת בני אדם ,חשבתי פתאום,
הוא חי בעולם משלו ,רחוק מעינם הצרה של אנשים ,לא מבזבז תאי
מוח על הבלים .אני ,לעומתו ,זקוקה לחברה ,דעתם של אנשים עליי
חשובה לי .הרומן האסור שניהלתי הפך אותי טרף קל ללשונם הרעה
של אנשים מסוימים .אילו הייתי אישה עשירה ,או אילו הייתי מחוברת
למוקדי כוח מתוקף עיסוקי ,הייתי זוכה לכבוד ויקר למרות הניאוף,
חשבתי בתסכול .שטות גמורה ,גיא הרי חשב שהוא מדבר עם אשתו,
לא הייתה לו כוונה להלבין את פניי ברבים ,אלא שמאז פיטוריי
מהרדיו כל משב רוח עירער אותי .שלא לדבר על הפרנויה שתקפה
282