Page 36 - 23322
P. 36
תמי שמש קריץ
נהייתה בום ,בום ,בום אחד גדול ,רקדתי פחות .הנחתי שגם למוזיקה
שמרקידה אותי עוד יש קהל .אולי לא קהל של צעירים מפוצצים
בכדורי אקסטזי ,כי אם קהל בוגר ,שיודע ליהנות מאלכוהול ,מסיגריות
עם גוד אולד גראס ,אולי מכמה שורות .קהל שיודע להעריך מוזיקת
רוק טובה ,שאוהב לרקוד לצלילים שאפשר ממש לשיר .בטח יש
אנשים שרק מחכים למישהי שתרעיד להם את הגוף ,ולא סתם תקפיץ
אותם כמו מכונה .מישהי כמוני ,למשל.
אז זהו ,שלא .המציאות מתעקשת להרוס אופוריות .הפחד הנושן
מדחייה קם באחת לתחייה .עזבו קרח לאסקימוסים ,לא הייתי מצליחה
למכור גם יהלומים למרילין מונרו .אני לא בנויה למכירה ,ודאי לא
לשווק את עצמי .נדרשו לי כמה שנים עד שהעזתי להניח על שולחנו
של המנהל את הפיילוט ,שבעקבותיו קיבלתי תוכנית משלי ברדיו ,לא
יכולתי לחכות שוב שנים כדי למצוא פרנסה.
פניתי לתחנות רדיו אחרות ,מהרוב אפילו לא קיבלתי תשובה .אלה
שהשיבו ,הסבירו שלוח השידורים שלהן מלא ומאויש .את החלום
לשיר ולהוציא אלבום זנחתי זה מכבר :אם יש משהו שהעבודה ברדיו
לימדה אותי ,זה שגם זמרות מוכשרות ממני מתקשות להיכנס לרשימת
ההשמעה .קשה לכולם לפרוץ ,גם לזמרים ממין זכר ,אבל אני אישה,
קל לי יותר להתחבר לקושי של נשים לשעוט לפסגה .זה נשמע מעט
אנכרוניסטי ,היום יש מספיק נשים ששוברות את תקרת הזכוכית ,ודאי
בתחום המוזיקה ,אבל לי נראה שנשים עדיין צריכות להתגבר על
קושי בסיסי ,שאינו מנת חלקם של גברים .הצלחה בקריירה מצריכה
מרפקים ,ונדמה לי שלנשים קשה יותר להסיר מעליהן את כבלי
המגדר ,שמשחר נעוריהן מעודד אותן להיות עדינות ומַרצות.
נשים אני מבינה ,איט טייקס ואן טו נו ואן ,אומרים .גברים תמיד
היו עבורי שפה זרה .גבר הוא חידה ,ואם לא כל הגברים ,אז זה
שהתחתנתי איתו .בשנים הראשונות קיוויתי שאם אפתור את החידה,
אזכה בפרס .לא פיצחתי אותה ,ואף על פי כן חשבתי שמגיע לי פרס.
המיטה חזרה לזירת הפעילות ,אבל התדירות נעשתה קלושה .נו
36
