Page 38 - 23322
P. 38

‫תמי שמש קריץ‬

‫הנבחרים‪ ,‬ותמיד שיבח את הבחירה שלי‪ .‬אף פעם לא השתעממנו‪:‬‬
‫אהבתי לשמוע את דעותיו על פוליטיקה‪ ,‬על אנשים‪ ,‬על החיים‪ .‬תמיד‬

              ‫היה בדבריו משהו שונה‪ ,‬איזו זווית שלא חשבתי עליה‪.‬‬
‫והיו גם שנים שבעלי היה מצטרף אליי מדי פעם לאירועים‬
‫חברתיים‪ .‬ניכר שזה דרש ממנו מאמץ‪ ,‬ושאינו נהנה מסתם דיבורים‪.‬‬
‫הוא לא עישן‪ ,‬לא שתה אלכוהול‪ ,‬במסיבות היה עומד בצד ומסתכל‬
‫על הרוקדים‪" .‬את רוקדת הכי יפה מכולן‪ ",‬חיווה את דעתו המשוחדת‪.‬‬
‫המחמאה זקפה את קומתי‪ ,‬כל מה שרציתי היה לגרוף ממנו עוד ועוד‬
‫מחמאות גם מחוץ לרחבת הריקודים‪ .‬עשיתי כמיטב יכולתי לעמוד‬
‫בציפיות כדי שבעלי יגיד‪" :‬רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה‪".‬‬
‫מאמציי לשאת חן בעיניו לא זכו להכרה‪ ,‬וכשתבעתי את עלבוני‪ ,‬הוא‬

       ‫התבצר בעלבונו‪" .‬את התחלת‪ ",‬היה אומר‪" ,‬אני רק מתגונן‪".‬‬
‫השקט והאיפוק שלו הומרו במתקפה‪ :‬בעלי לא ברר מילים‬
‫כשעליתי לו על העצבים‪" .‬טיפשה"‪" ,‬פרימיטיבית"‪ ,‬ועוד שלל תארים‬
‫הוענקו לי במהלך הריבים‪" .‬אתה תמיד קורא לי בשמות כשאין לך‬
‫משהו יותר טוב לענות‪ ",‬פגעתי בול בפוני‪" .‬מנוולת‪ ",‬הוא קרא‪" ,‬זה‬

                                                          ‫מה שאת!"‬
‫איך נפלו גיבורים? אדם‪ ,‬בעלי‪ ,‬שהיה מעל לכולם‪ ,‬הפך כאחד‬
‫האדם‪ .‬השנים חידדו את ההבדלים בינינו‪ .‬אני רציתי יותר יחד‪ ,‬הוא‬
‫רצה מרחב פרטי לעצמו‪ .‬אני פיטפטתי ללא הרף‪ ,‬הוא חסך במילים‪,‬‬
‫או שהיה עונה משהו שהבהיר שלא הקשיב לי כלל‪ .‬התנהגתי בנימוס‬
‫עם זרים‪ ,‬ואילו בעלי חשב שעליי לנהוג באדיבות דווקא עם האנשים‬
‫הכי קרובים‪ :‬איתו ועם הבנות‪ .‬סלחתי מהר‪ ,‬הוא היה נוטר‪ .‬כשרציתי‬
‫ללבן דברים‪ ,‬ביקש שאפסיק לדבר‪ ,‬ובכל פעם שהתרחק ממני‪ ,‬לא‬
‫הבנתי איך הוא מסוגל ללכת לישון כאילו כלום‪ .‬החידה לא נפתרה‪.‬‬
‫נישואיי היו כקובייה הונגרית‪ ,‬הזזתי שורה כדי לאחד את המשבצות‬
‫הלבנות‪ ,‬והוצאתי את האדומות מהמקום‪ .‬העליות מפרכות‪ ,‬המורדות‬

             ‫תלולים‪ ,‬המאזן בין הרגעים הטובים לרעים לא השתווה‪.‬‬
‫בתי הגדולה נגה חזרה לסורה‪ ,‬והבית שוב הפך למרקחה‪ .‬היא‬

                                ‫‪38‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43