Page 42 - 23322
P. 42
7
עודד ,אחי הצעיר ,גנב לי את הבכורה .אמי לא הצליחה להחזיק את
העוברים בהריונות אחרי לידתי ,וכשעודד נולד ,שמונה שנים אחריי,
הם ראו בו נס רפואי .בבית משפחת חממה לא שמעו אום כולתום וזהר
ארגוב ,אבל הולדתו של בן זכר לא הותירה את הוריי המזרחיים אדישים.
בן לו היה להוריי ,בן לו היה ,כמו בשיר של רחל .המשוררת הייתה עקרה
בעוד להוריי הייתה בת — אני ,אני! ובכל זאת הרגישו שתפילותיהם
נענו רק כשנולד בן .אבי ראה בו ממשיך השושלת ,אמי פינקה אותו
ללא הכרה .עודד רק היה צריך לצייץ ,כדי שתגיש לו אוכל במקורה.
כשאמר שהוא מת על המפרום שלה ,אכלנו מפרומים ,וכששיבח את
הממולאים ,הוגשו פלפלים ,עלי גפן וקישואים ממולאים .אפילו את
מגרשי הכדורגל ,שעודד כיכב בהם בנערותו ,נהגה אמי לפקוד.
עליי אמי הטילה את מרותה ,ופה ושם טעמתי גם את נחת זרועה.
שנאמר :חוסכת שבטה שונאת בתה .עודד היה פטור .וזה לא משום
שהיא אהבה אותו יותר ,היא דווקא אהבה אותי אהבה עזה ,רצתה
שאגיע הכי רחוק ,שאהיה כל מה שהיא אי־פעם חלמה ,אולי לכן
הייתה נוקשה יותר כלפיי .הייתי אמורה לקנא בעודד ,אבל נשביתי
בקסמו ובשמחה שהביא לבית .כשהיה קטן ביקש שאשיר לו שירים
ואמר שיש לי קול יפה כמו של עפרה חזה .כשבגר ,ציין בגאווה שאחד
מחבריו אמר פעם שיש לו את האחות הכי שווה .הוא הרעיף עליי
אהבה ,חיבק ונישק ,הייתי האחות המועדפת עליו .נכון ,לא היו עוד
אחיות ,אבל למה להיתפס לקטנות.
42
