Page 23 - 10422
P. 23
בת המעמקים
הפנינה היתה המרכז של ה ַמ ְנ ַג ְלסו ְטָרה של אמא ,מחרוזת
הנישואים שלה .זה הדבר היחיד שנשאר לנו ממנה.
ֶדב מחייך ,למרות שהעיניים שלו מתערפלות בשמץ
מלנכוליה מוכרת" .דאגתי שישבצו מחדש את הפנינה .את תהיי
בת חמש־עשרה בשבוע הבא .היא היתה רוצה שתענדי אותה".
זה הדבר המקסים ביותר שהוא עשה למעני אי־פעם .אני
עומדת להתחיל לבכות" .אבל ...למה לא חיכית לשבוע הבא?"
"את יוצאת למבחני כיתה ט' היום .רציתי לתת לך את
הפנינה למזל — רק ליתר ביטחון ,את יודעת ,למקרה שתיכשלי
נוראות או משהו".
הבחור יודע איך להרוס רגע מוצלח.
"אוי ,שתוק ",אני אומרת.
הוא צוחק" .ברור שלא התכוונתי לזה .את תהיי מעולה .את
תמיד מעולה ,אנה .רק תיזהרי ,בסדר?"
אני מסמיקה .אני לא בטוחה מה לעשות בכל החום והחיבה
האלה" .טוב ...השרשרת יפהפייה .תודה רבה".
"בכיף ".הוא בוהה באופק ,ודאגה מבזיקה בעיניו החומות
הכהות .אולי הוא חושב על רשת האבטחה ,או שהוא באמת
לחוץ מהמבחנים שלי בסוף השבוע .ואולי הוא חושב על מה
שקרה לפני שנתיים ,כשההורים שלנו טסו מעבר לאופק הזה
בפעם האחרונה.
"בואי ".הוא מגייס עוד חיוך מעודד ,כמו שעשה בשבילי
פעמים רבות כל כך" .אנחנו נאחר לארוחת הבוקר".
תמיד רעב ,אחי ,ותמיד בתנועה — הקפטן המושלם לבית
כריש.
הוא שוחה לחוף.
אני מסתכלת על הפנינה השחורה של אמא שלי — הקמע
שלה ,שהיה אמור להבטיח חיים ארוכים ולהגן מרע .לרוע
23
