Page 21 - 10422
P. 21
בת המעמקים
מים ,ואז ללטף את סנפירי החזה שלו (דולפינים מתים על
ליטופים של סנפירי החזה).
ואז הוא עושה משהו שאני לא מצפה לו .הוא נסוג לאחור
וסוחף את היד שלי כלפי מעלה עם החרטום שלו במחווה
שלמדתי לפרש כאומרת "בואי נזוז!" או "מהר!" והוא מסתובב
ושוחה משם ,הגלים שמעלה הזנב שלו חובטים בפניי.
אני צופה עד שהוא נעלם באפלולית .אני מחכה שהוא
יחזור .הוא לא חוזר.
אני לא מבינה.
בדרך כלל הוא לא אוכל ובורח .הוא אוהב להישאר איתנו.
דולפינים הם יצורים חברותיים מטבעם .בדרך כלל הוא עולה
בעקבותינו לפני המים וקופץ מעל הראשים שלנו ,או משחק
מחבואים ,או ממטיר עלינו צפצופים ונקישות שנשמעים כמו
שאלות .בגלל זה אנחנו קוראים לו סוקרטס .הוא אף פעם לא
נותן תשובות — רק שואל שאלות.
אבל היום הוא נראה לחוץ ...כמעט מודאג.
בקצה שדה הראייה שלי נמתחים האורות הכחולים של
רשת האבטחה לרוחב פתח המפרץ — דפוס מעוינים זוהר
שהתרגלתי אליו בשנתיים האחרונות .בזמן שאני מסתכלת,
האורות כבים לרגע ואז נדלקים שוב .בחיים לא ראיתי אותם
עושים דבר כזה.
אני מעיפה מבט ב ֶדב .לא נראה שהוא הבחין .הוא מצביע
למעלה :נראה מי יגיע ראשון.
הוא בועט בכיוון פני המים ומשאיר אותי מאחור בעננה של
חול.
אני רוצה להישאר עוד קצת למטה .אני סקרנית לראות
אם האורות יכבו שוב ואם סוקרטס יחזור .אבל הריאות שלי
בוערות .אני עולה בעקבות ֶדב באי־רצון.
21
