Page 20 - 10422
P. 20
ריק ריירדן
צריבת המלח בכל השפשופים והחתכים שלי (אם אין לכם
שפשופים וחתכים כתלמידי ה"פ ,לא עשיתם את תרגילי הקרב
שלכם כמו שצריך).
אני צוללת היישר מבעד ללהקת דגי ורדון — עשרות בריונים
מקושטים בכתום ובלבן שנראים כמו דגי קוי פנקיסטים .אבל
הלוק הקשוח שלהם הוא רק הצגה ,והם מתפזרים בהתפרצות
אמא'לה! ענקית .עשרה מטרים מתחתיי אני מבחינה
במערבולת המנצנצת של שביל הבועות של ֶדב .אני יורדת
בעקבותיו.
השיא שלי בעצירת נשימה ללא תנועה הוא חמש דקות .אני
לא יכולה ,מן הסתם ,לעצור את הנשימה לכל כך הרבה זמן
כשאני מתאמצת ,אבל עדיין ,זה המגרש הביתי שלי .על היבשה
יש ל ֶדב יתרונות כוח ומהירות .מתחת למים אני ביתרון מבחינת
סבולת וזריזות .לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי.
אחי צף מעל קרקעית הים החולית ,ברגליים משוכלות
כאילו עשה שם מדיטציה במשך שעות .הוא מחזיק את הדיונון
מאחורי הגב ,כי סוקרטס הגיע ומחכך עם האף את החזה של ֶדב
כאילו אומר ,נו כבר ,אני יודע מה הבאת לי.
סוקרטס הוא יצור יפהפה .ואני לא אומרת את זה רק כי אני
מבית דולפין .הוא דולפינן זכר צעיר באורך שלושה מטרים
כמעט ,עם עור אפור־כחלחל ופס כהה מודגש לרוחב סנפיר
הגב .אני יודעת שהוא לא באמת מחייך .זאת פשוט הצורה של
הפה המוארך שלו .ועדיין ,זה חמוד להדהים.
ֶדב שולף את הדיונון שלו .סוקרטס חוטף אותו ובולע אותו
בשלמותוֶ .דב מחייך אליי ובועה נמלטת לו מהשפתיים .ההבעה
שלו אומרת חה חה חה ,הדולפין אוהב אותי יותר.
אני מציעה לסוקרטס את הדיונון שלי .הוא לא מתנגד למנה
שנייה .הוא נותן לי לגרד לו בראש החלק והמתוח כמו בלון
20
