Page 252 - 10422
P. 252
ריק ריירדן
זה השלב שבו סוקרטס פורץ מלב האגם .הוא נוחת על צדו
בנתז מים תוך השמעת כמה שיותר רעש .אחרי רגע הראש שלו
מציץ למרגלות המזח .הוא נוקש ,מתקתק ושורק אליי בדחיפות.
"מה זה ",ג'ם אומר" .איך הוא מצא אותנו?"
אבל זאת לא השאלה הנכונה .השאלה היא למה.
"משהו לא בסדר ",אסטר אומרת .הכרטיסיות המוכתמות
ממים שלה נשכחות בידיה.
סוקרטס מצליף עם הראש לאחור — איתות שאני זוכרת
היטב .קדימה! מהר!
הלב שלי צונח ,כאילו אנחנו צוללים אל שקע מריאנה.
פתאום יש הרבה היגיון בתחושה מבשרת הרעות שלי.
"אנשים!" אני צועקת" .הי!"
אני לא מיומנת כמו אופליה במשיכת תשומת הלב של
הכיתה ,אבל לדאגה בקול שלי יש השפעה .כולם מסתובבים
לעברי.
נליניה מסתכלת בדאגה על הדולפין ואז עליי.
"מה קרה?" היא שואלת" .את בסדר?"
הידיים שלי רועדות" .אף אחד מאיתנו לא בסדר .אני חושבת
שהארונקס מצאה אותנו".
252
