Page 267 - 10422
P. 267
בת המעמקים
מחליטה שעדיף שהקפטנית לא תתחיל לצרוח כולנו הולכים
למות!
"ימינה חמש־עשרה ",אני אומרת" .רדי לעשרים מטר .מנוע
לאט קדימה .בואו נגיע ליציאה בלי לפגוע בשום דבר נוסף,
אנשים".
ג'ם צוחק.
אני מסתכלת עליו בזעף.
"צודקת ,לא מצחיק ",הוא מאשר.
אנחנו מתחילים להתקדם שוב .אני בוחנת את תצוגות
חיישן המיקום .הכניסה למנהרה הולכת וגדלה כמו פה של
לווייתן.
"טווח ארבעים מטר ",חלימה מכריזה" .שומרת עומק עשרים
מטר".
אני מעיפה מבט באסטר ,שעומדת מימיני עם צלחת המאפים
שלה" .איך הרושם שלך מהנאוטילוס?"
"רגועה ",היא אומרת" .רוצה לחמנייה?"
רגועה זה טוב .וכן ,אני רוצה לחמנייה.
אני לא שומעת שום אנקות או חריקות ,שום קריאות בהלה
מהמסדרונות .ובכל זאת ,אני מדמיינת אלף דליפות קטנות לכל
אורך דופנות הצוללת.
"ג'ק ",אני אומרת" ,תעשה סיור מלא ,טוב? תבדוק מה
שלום הצוות".
"כן ,קפטנית ".הוא נראה מלא הקלה שיש לו משהו לעשות.
הוא חוטף לחמנייה ורץ החוצה.
"כניסה למנהרה בעוד עשרה מטרים ",חלימה אומרת" .זה
הולך להיות צפוף".
"את יודעת לנווט בדבר הזה?" וירג'יל שואל.
העוגב מנגן אקורד מוקטן וכולנו מתכווצים.
267
