Page 30 - 10422
P. 30
ריק ריירדן
בכיכר המרובעת תלמידי י"ב שוכבים על הדשא .הם גמרו
את הלימודים מלבד בחינות הסיום ,הבטלנים בני המזל האלה.
בקרוב הם ימשיכו לאוניברסיטאות הכי טובות ולקריירות
מבטיחות .אני לא רואה את ֶדב ,אבל החברה שלו ,אמיליה
ֵלייהי ,קפטנית הבית שלי ,מנופפת לי מעבר למדשאה .היא
מסמנת לי ,בהצלחה.
אני מסמנת בתשובה ,תודה.
אני אומרת לעצמי ,אני אצטרך את זה.
אין לי סיבה אמיתית לדאוג .המחזור שלנו כבר הצטמצם
לעשרים איש — המספר המקסימלי של אנשים שיכולים
להמשיך הלאה .איבדנו עשרה תלמידים כשהיינו דגיגונים.
ארבעה נוספים עד עכשיו השנה .תיאורטית כולנו יכולים
לעבור את הסינון .חוץ מזה ,המשפחה שלי לומדת באקדמיה
כבר דורות .ואני נאמנת הכיתה של בית דולפין .ינפו אותי רק
אם אפשל ממש בענק...
אסטר ,נליניה ואני כמעט הראשונות שמגיעות להסעה .אבל
ברור ש ֶג' ֶמ ַניי ְטֵוויין הגיע לפנינו .הוא עומד בפתח עם לוח
הכתיבה שלו ,מוכן לסמן שמות ולבעוט בישבן לכל מי שדורש
בעיטה.
נאמן הכיתה של בית כריש גבוה ,כהה ורזה .מאחורי הגב
כולם קוראים לו ספיידרמן כי הוא נראה כמו מיילס מוראלס
מ"ממד העכביש" .רק שהוא לא באמת כזה קול .הגענו לשביתת
נשק בשנה שעברה ,אבל אני לא ממש מחבבת אותו.
" ֵנליניה ָדה סי ְל ָבה ".הוא מסמן את השם שלה אבל לא
מסתכל לה בעינייםֶ " .א ְס ֶטר הרדינג .נאמנה ָא ָנה ָ ּד ָקר .ברוכות
הבאות אל הסיפון".
הוא אומר את זה כאילו אוטובוס ההסעה הוא ספינת קרב.
אני קדה קידה קטנה" .תודה רבה ,נאמן".
30
