Page 31 - 10422
P. 31
בת המעמקים
עווית קטנה עוברת לו בעין .נראה שכל דבר שאני עושה
מעצבן אותו .אין לי בעיה עם זה .כשהיינו דגיגונים ,הבחור גרם
לנליניה לבכות .אני לעולם לא אסלח לו על זה.
ברני הוא הנהג שלנו היום .הוא זקן נחמד ,איש חיל הים
בדימוס .יש לו חיוך מוכתם מקפה ,שיער כסוף וידיים מסוקסות
כמו שורשי עץ.
ד"ר י ּו ֵאט יושב לצדו ועובר על התוכנית להיום .יואט חיוור,
מיוזע ומרושל כרגיל .יש לו ריח של נפטלין .הוא מלמד את
השיעור שאני הכי פחות אוהבת ,אוקיינוגרפיה תיאורטית ,או
א"ת בקיצור .רובנו קוראים לו "אלף תרגילים" .לפעמים אנחנו
מוסיפים מה דעתנו על אלף התרגילים האלה.
יואט קפדן מאוד ,וזה לא מבשר טובות מבחינת המבחנים
שלנו בסוף השבוע .החברות שלי ואני מתיישבות בקצה
האוטובוס ,הכי רחוק שאפשר ממנו.
ברגע שכל עשרים תלמידי ט' הגיעו ,האוטובוס יוצא לדרך.
כשאנחנו עוברים בשער הראשי ,השומרים עם הלוק
הצבאי מנופפים ומחייכים אלינו ,כאילו ,שיהיה לכם אחלה
יום ,ילדים! אל תיהרגו! אני מניחה שברוב התיכונים אין
רמת אבטחה כזאת ,וגם לא להק של רחפני תצפית זעירים
שחגים ללא הפסקה מעל הקמפוס .מוזר באיזו מהירות
מתרגלים לזה.
כשאנחנו פונים אל כביש מספר 1אני מסתכלת אחורה אל
הקמפוס — אוסף מסחרר של בניינים שנראים כמו קוביות סוכר
קטנות ,בראש הצוק שמעל המפרץ.
תחושה מוכרת מציפה אותי :אני לא מאמינה שאני לומדת
כאן .אבל אז אני נזכרת שאין לי ברירה אלא ללמוד כאן .אחרי
מה שקרה להורים שלנו ,זה הבית היחיד שיש ל ֶדב ולי.
מוזר שלא ראיתי את ֶדב בארוחת הבוקר .מה אמרה מחלקת
31
