Page 36 - 10422
P. 36
ריק ריירדן
הבטן שלי מגיבה כאילו אני שוב בנפילה חופשית.
השובל מתפצל לשלושה חלקים .זה נראה כמו קלשון,
השיניים דוהרות קדימה לדקור את קו החוף שמתחת לבית
הספר.
"הי!" אני אומרת לחברות שלי" .הי ,תראו!"
עד שאסטר ונליניה מגיעות לחלון ,הכול נעלם מאחורי
עצים וצוקים.
"מה ראית?" נליניה שואלת.
ואז גל ההדף מכה בנו .האוטובוס רועד .סלעים צונחים אל
הכביש.
"רעידת אדמה!" ג'ם שומט את המיקרופון ונאחז בגב
המושב הקרוב כדי להתייצב .ד"ר יואט מושלך בכוח כנגד
החלון.
סדקים נפערים באספלט ,ואנחנו מחליקים לעבר המעקה.
כולנו ,עשרים תלמידי ט' מיומנים ,צורחים כמו ילדים בגן.
איכשהו ברני מצליח להשתלט על האוטובוס.
הוא מאט ומחפש מקום לעצור .אנחנו פונים בעוד עיקול של
הכביש ,ובית הספר נגלה לעין ,רק שעכשיו...
אסטר צורחת ,וטופ מתחיל לייבב בחיקה .נליניה מצמידה
ידיים לחלון" .לא .אין מצב .לא".
אני צועקת" ,ברני ,תעצור! תעצור כאן!"
ברני עוצר במפרץ חנייה — אחת מנקודות התצפית
הפסטורליות האלה שתיירים יכולים לצלם מהן תמונות של
האוקיינוס השקט .השטח פתוח עד בית הספר ,אבל אין בו שום
דבר פסטורלי כרגע.
ילדים בוכים .הפנים שלהם צמודות לחלונות .הבטן שלי
מתכווצת בחוסר אמון.
גל הדף שני מכה בנו .אנחנו צופים בזוועה כשחתיכת אדמה
36
