Page 328 - 10422
P. 328
ריק ריירדן
לנגן בלי שהאצבעות שלי יסתבכו בקשרים .אני מסובבת את
גלגל הצבעים וקובעת גוונים בהירים יותר ,שבדרך כלל לא
ייראו בעומק כזה ,ומתחילה לנגן .הנאוטילוס משתפת פעולה
בפרצים של אדום וצהוב ,שקרובים יותר לצבעים הטבעיים של
רומיאו .בערך באמצע הנעימה הנאוטילוס מתחילה להוסיף
ריפים הרמוניים.
רומיאו מגיב בפלטת צבעים משלו .ראשו הענקי פועם .אולי
השתגעתי ,אבל יש לי הרגשה שהנאוטילוס משתמשת בשיר
שלי כדי לשדר הודעה.
אני מקווה שההודעה היא לא ,הי ,חבר! הבאתי לך ארוחת
צהריים!
"אנה ",ג'ם אומר בדחיפות" ,כמעט נגמר לנו האוויר".
אני מסיימת את השיר .אורות הצוללת דוהים לבוהק סגול
עדין.
אני צפה ממש מול העין של התמנון .אני מרגישה באספקת
האוויר שלי מידלדלת ,מתחילה להדיף ריח מתכת חמה.
סוף־סוף עוברת אדווה בזרועות של רומיאו .כל הגוף חסר
העצמות נדחס לצורת גלולה משוטחת שקטנה בהרבה מכפי
שאמור להיות אפשרי ליצור בגודל כזה .אבל תמנונים מסוגלים
לדברים כאלה .הם יצורים מדהימים.
אני צוחקת .ההודעה שלי התקבלה.
"אוקיי ",אני אומרת לאסטר ולג'ם" .בואו נחזור".
בזמן שאנחנו מתקדמים לעבר הצוללת ,רומיאו חוזר לצורה
הרגילה שלו .הוא ממשיך לצוף שם ונראה שבע רצון פשוט
להיות בקרבת הנאוטילוס ,למרות שעדיין יש הרגשה שהוא
קצת חולה אהבה.
מנעל האוויר מתרוקן מהמים במהירות .וטוב שכך ,כי אני
שואבת את מולקולות החמצן האחרונות מהקסדה שלי .למרבה
328
