Page 327 - 10422
P. 327
בת המעמקים
בזמן שאני מסבירה לנאוטילוס מה אני רוצה לבקש מרומיאו,
אני קולטת כמה דברים יכולים להשתבש .לתרגם משפה אחת
לאחרת זה דבר קשה כשלעצמו .ואני מנסה לדבר עם בינה
מלאכותית מהתקופה הוויקטוריאנית בניב הודו־ארי נדיר,
בתקווה שהיא תוכל לעזור לי להעביר את המסר במדויק ליצור
ממין אחר .אבל אני חייבת לנסות .אני דולפינה .אני מאמינה
שתקשורת יכולה לפתור כל בעיה אם יש לצדדים הרצון
והתבונה ללמוד להבין זה את זה.
אני מדליקה את הקיטר ומנסה כמה תווים .אסטר צדקה,
הוא עובד מצוין במים .בקשר אני שומעת את התווים מהדהדים
בצוללת .אני מרגישה גם ברטט מתפשט החוצה מגוף הצוללת,
כאילו הנאוטילוס משמשת כמגבר ענקי.
אני מפעילה את גלגל הצבעים של הקיטר .נראה שרומיאו
מרותק לזה .האורות משתקפים בעין הכהה הענקית שלו כמו
קישוטי חג המולד בחלון רטוב מגשם.
אני מנגנת אקורד .Cהתווים מסתנכרנים עם אורות הצוללת,
צובעים את המים החשוכים בגון אינדיגו עז .הצבע של רומיאו
מתחיל להשתנות ,מתאים את עצמו לכחול .גלי הקול חזקים
מספיק לשקשק את אטימת הקסדה שלי.
"זה פועל?" ג'ם שואל.
"חכה בסבלנות ",אני אומרת לו" .אני עדיין אומרת שלום".
אני מנגנת שיר של אדל ,רק כדי לראות איך ילך .הנאוטילוס
מעלה את מופע האורות שלה .רומיאו צופה בידיים שלי מנגנות.
צבעים שונים מבליחים על פני העור שלו ,כאילו מנסה לספוג
ספקטרום חדש של מידע.
"אני חושבת שהוא אוהב חידות ",אסטר פוסקת" .תנסי באך,
משהו מורכב".
סונטה מספר 4לעוגב היא הדבר הכי מסובך שאני מסוגלת
327
