Page 364 - 10422
P. 364
ריק ריירדן
חשבתי שאני מוכנה מנטלית להתפוצצות רימוני ההלם
בטכנולוגיה האלטרנטיבית ,אבל אני ממש לא .אפילו מאחורי
המגן של הדלת החצי־סגורה אני מרגישה כאילו בתוך שבריר
שנייה דוחסים לי לאוזניים פסטיבל מוזיקה פסיכדלי בן שלושה
ימים .מדוזות זרחניות מרקדות לנגד עיניי .אני מצליחה
להתעשת מספיק כדי למעוד הצדה כשג'ם נדחק מעבר לי
ופורץ אל חדר האוכל תוך ירי.
אני כושלת פנימה בעקבותיו באקדח ליידן מונף ,אבל לא
נשאר במי לירות.
החברים שלנו עדיין בחיים ,אם כי ידעו ימים טובים יותר.
הם שוכבים מקופלים על הצד עכשיו ,נאנקים וממצמצים.
ללוקה יש פנס בעין .לאופליה יש שפה פצועה .דם מטפטף
מהאוזן השמאלית של טיה .פרנקלין בדיוק גמר להקיא.
כל ארבעת אנשי האויב שוכבים על הרצפה בפישוט איברים,
חסרי הכרה ,ועל הפנים שלהם קפואים חיוכים מטופשים
כאילו ממש נהנו מהקונצרט בן שבריר השנייה לפני שג'ם ירה
להם בראש בכדורי גומי .אקדחי הליידן שלהם עם הצלצלים
המיניאטוריים עולים כולם באש ומעלים עשן.
"הי ,זה פעל ",אני מציינת.
"מה?״ ג'ם שואל.
אני מצביעה על האוזניים שלו ,להזכיר לו את הצמר גפן.
ואז ממהרת לשחרר את החברים שלנו.
"שלום לכם ",אופליה רוטנת" .כמה נחמד לראות אתכם
שוב .המון תודה על הרימונים".
"מצטערת ".אני שולפת את סכין הצלילה שלי וחותכת את
האזיקון הקושר את הידיים שלה.
"זה בסדר ",היא מרגיעה אותי" .הנאוטילוס? הצוות?"
אני מתמצתת קצרות :הארונקס הושמדה ,הנאוטילוס חבוטה
364
