Page 123 - Step and repeat document 1

‫ברכבת הטרנס־סיבי|רת‪12310| 3‬‬

‫שמצידו החזיר לו חיוך רחב‪ .‬המבט של שניהם נמשך אל‬
‫עבר הגלגל הענק המסתובב כמו קורותיה של העיר‪ ,‬פעם‬

‫מעלה‪ ,‬פעם מטה‪.‬‬

‫הפעם השנייה שנפגשנו הייתה גם זו שבה התוודענו זה‬
‫לזה‪ .‬היה זה לאחר יום‪ ,‬כשהתכנסנו בקרון אימפריאלי‬
‫ספון עץ וקישוטי זהב‪ .‬הקרון קיבל את פנינו באדיבות‬

‫כבדת ראש ופאר מתקלף‪.‬‬

‫בגדי הג'ינס שלבשנו רובנו‪ ,‬נעלי הסניקרס וקולותינו‬
‫הרמים היו תזכורת נוכחת לפערי הזמן והדורות שקרונות‬
‫הרכבת היו עדים להם‪ .‬מצאנו את עצמנו חולקים שולחן‬
‫בקרון חדר האוכל‪ ,‬מקשיבים לדברי ההסבר של המדריכה‬
‫לקראת היציאה למסע‪ .‬שנינו היינו הצעירים היחידים‬
‫בחבורת הטיילים‪ .‬החדרון הקטן שהוקצב לי היה נינוח‬
‫ונעים‪ .‬מיטת קומתיים ושולחן מכוסה במפה רקומה‪,‬‬

‫שמעליו נמתח חלון רחב ידיים‪.‬‬

‫הרכבת שקשקה‪ ,‬התנשפה ויצאה למסעה הארוך‪.‬‬

‫ישבתי צופה בנופים החולפים‪ ,‬מרוגשת מהבאות‪ ,‬מעצם‬
‫המחשבה על החיבור לעבר שלי‪ ,‬וכישראלית מארץ‬
‫זעירה – נרגשת מחוויית המרחבים‪ .‬כבר מתחילת הטיול‬
‫יכולתי לחוש בבירור את משמעות גודלם‪ .‬בדרך הארוכה‬
‫ממוסקבה לקאזאן‪ ,‬שנפרסה על פני כאלף קילומטרים‪,‬‬
‫הקשבתי לסיפור עברו של שון‪ .‬הוא היה בן שלושים‬
‫כשפגשתי אותו‪ .‬אביו ואימו הכירו בארץ‪ ,‬סיפר לי‪ .‬אימו‬