Page 127 - Step and repeat document 1
P. 127
ברכבת הטרנס־סיביר|ת |12799
מחדש את השאר .את כל זאת יכולנו לחוש בעוצמה
בעיר הסובייטית החדשה נובוסיבירסק ,עיר מרושתת
במפעלים כבדים ובפסי רכבת סבוכים ,חלודים; עיר
ששלחה במלחמה הגדולה מזון ונשק ואספה אליה את
הפגועים .כאן ,בעיר האפורה הגאה ,נפגשו הוריי :אבא,
חייל בצבא האדום ,ואימא ,מורה צעירה .התרפקתי על
שוני" .זו הסיבה שלי למסע הרכבת" ,לחשתי לו .אבל
עכשיו ,משפגשתי בו ,התמלא גם מחוז חלומותיי" .אין
מקריות" ,הסתננו המילים הבנליות מפי" .נהפוך הוא",
ענה לי שוני " ,הכול הוא יד המקרה".
באחד הערבים עלו לקרון המסעדה כמה נגנים בבגדים
כפריים צבעוניים .צלילי האקורדיון הובילו את החבורה
בשירי עם רוסיים קצביים .המוזיקה ,הרכבת המתנענעת,
הוודקה בכוסות הקרירות ,הלהיטו את האווירה.
להפתעתנו פצח הזוג הקולומביאני בריקודים .הם רקדו
בהתלהבות ריקוד סוער ,פיזרו חיוכים לעברנו .נראו
מאושרים .אחרים הצטרפו לשמחה .ישבתי מרוכזת,
בוחנת את הרוקדים .הבחנתי בריקוד המאופק המדויק
של הרופאים ,בריקוד המשוחרר של זוג השתקנים ,כאשר
שוני עורר אותי מחלומותיי ומשך אותי לרחבה .הוא תפס
את מותניי ,סובב אותי סביב עצמי ,אחז בחוזקה בידי
והוביל את שנינו למרכז המעגל .הוא בהחלט היה הגבר
כאן ,ציינתי לעצמי.
בלילה ,כשהמראות צלולים עדיין והמחשבה מתחילה
לעצב ולסדר אותם ,פענחתי את שהטריד אותי בביקור
