Page 132 - Step and repeat document 1
P. 132
14| 8 132או|רהאוטררהגרט־רנגפר־תנליפתלי
הצבעוני .ישבנו דוממים מביטים אחד בשני.
כמה ששמחתי לפגישה המקרית ,אך בכל זאת
הצפויה הזאת ,בצוהרי יום שישי ביפו .הלכתי
לצידך כמרחפת ,צוחקת .כל מה שרציתי הוא
להמשיך ללכת לידך ,להביט בפניך ולקרוא בהם
את השנים שנחרצו שם ,ללגום את סיפוריך
להתפעל מהצלחותיך ,להרגיש את נוכחותך לידי.
לאכזבתי שמעתי את קולי שואל" :אז מה קורה?"
"מה שלומך?" קלישאות נורו באוויר ,נמרחו על
הווילון כמו כתמי דיו ישנים .כתמים שלא הצליחו
להיפרד לרסיסים וליצור מילים אמיתיות .שום
דבר מהמילים ומהמשפטים ,אלו שחשבתי עליהם
בעשר־עשרים השנים האחרונות ואחסנתי אותן
היטב בתיק ,להמתין בדיוק להזדמנות הזאת – לא
יצאו מפי.
הרגשתי כי סומק מכסה את לחיי .חום מתפשט
בגופי .שתיתי את הקפה הקר שהזמנתי בתקווה
לצנן את ההתרגשות .הנחתי את כוס הזכוכית בלי
משים על פינת הצלחת .בדומה לאותה נסיעה
רחוקה חשתי בשקשוקי רכבת ,בנענוע .הכוס
החליקה ונפלה ,הקפה נשפך על השולחן ,טפטף
על שמלתי ...פרצתי בצחוק רם ,משוחרר .פרצי
צחוק בלתי נשלטים .מבעד הצחוק – דמעות.
אני מזהה חיוך ,רואה את גומת החן המוכרת
מבעד לחריקות הרכבת ,שומעת את צחוקך
