Page 129 - Step and repeat document 1
P. 129
ברכבת הטרנס־סיב|יר3ת|12915
עץ התיישבנו שוני ואני .הוא פרש את רגליו הארוכות,
השעין את גבו על גזע עץ והביט בי בעיניים חומות
צוחקות .הידקתי את שמלתי הפרחונית .כמו המקומיות
קלעתי את שערי הארוך ושזרתי אותו כקשת סביב ראשי.
השענתי את ראשי על כתפו .בשלווה הבטנו אל האופק.
דיברנו על נדיבות ,על נתינה .הושפענו מיופיו ואופיו של
הטבע .שוני הזדקף לפתע ,ובנחישות חרץ" :נדיבות...
לא בגלגול הזה! ההצלחה שאני שואף אליה היא ,כמו
שאומרים' ,השורה התחתונה' .רק מתוך עמדת כוח וממון
אפשר להתקיים בסביבה אנושית .תלמדי מההיסטוריה,
מהטבע" ,הוא אמר" ,רק החזק שורד .הנה כאן ,לאורך נחל
האולן־אודה הזורם מהבאיקל ישבו הבוריאטים .הם איבדו
אדמות וסגדו לבודהה עד שהרוסים החליטו לשלוח את
הקוזאקים ,ואחריהם את הקומוניסטים .המנזרים שלהם
נעלמו ,ובמקומם הופיעו בנייני חרושצ'וב האפורים ,ואז
הופיע פוטין ובנה עליהם מרכזים מסחריים".
המשכתי להביט בחלון .שקשוקה המונוטוני של הרכבת
השרה עליי סוג של רוגע .בניגוד לשוני חשבתי על האדמה
כרכוש של אף אחד ,על ארץ הבוריאטים כארץ שבדרך,
על המסילה המתוחה בין שדותיה ויערותיה האינסופיים
של סיביר .אהבתי את הערבות השוממות ואת מדבר גובי
המשתרע בין רוסיה לסין .שעות ארוכות חלפנו מעליו.
נזכרתי בסיפורי הנוודים המונגולים בראשותו של ג'ינגס
חאן ,ששעטו על סוסיהם קדימה צפונה ,דרומה ,מזרחה
ומערבה והטביעו את חותמם הגנטי במשך ארבע מאות
