Page 169 - Step and repeat document 1

‫חוט הג|ורל‪16916| 9‬‬

‫גופו של נועם נצמד אליו‪ ,‬פוחד‪ .‬מבטו שלו מושפל למטה‪,‬‬
‫והוא מבחין באבני המדרכת המתקרבות אליו במהירות‬
‫ורואה בבירור את החריצים המפרידים ביניהן‪ ,‬את בדלי‬

‫הסיגריות והלכלוך השקועים בתוכם‪.‬‬

‫אביו של דניאל‪ ,‬לאון‪ ,‬נולד בפולין לפני מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ .‬בגיל צעיר התייתם לאון מאביו‪ .‬אימו הפולנייה‬
‫ושני ילדיה הקטנים שרדו את המלחמה‪ ,‬את המחסור ואת‬
‫הרעב‪ ,‬וכשהוקמה מדינת היהודים והותרה העלייה לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ארזה האם את מטלטליה הדלים‪ ,‬את בניה‪ ,‬ועם‬
‫עוד קומץ שורדים כמוה הגיעה לחופי הארץ המובטחת‪.‬‬
‫על סיפון האונייה היא הכירה גבר צנום‪ ,‬חבול‪ ,‬שהביט‬
‫בה ובילדיה בעיניים טובות‪ .‬הם קשרו את גורלם‪ ,‬יחד‬
‫ירדו לחופה של יפו והשתכנו בחורבותיו של בית אבנים‬
‫בעיר‪ ,‬רכושה הנטוש של משפחה ערבית שנמלטה על‬
‫נפשה כנראה מפחד המלחמות לירדן או לעזה‪ .‬לאימו‬
‫של דניאל ולאדון פינקלשטיין נולד בן במשותף‪ ,‬אח‬
‫לשני בניה שאימץ אדון פינקלשטיין‪ .‬המשפחה‪ ,‬כמו‬
‫משפחות העולים האחרות ביפו‪ ,‬ניסתה לשרוד‪ ,‬להיטמע‬
‫בארץ החדשה ולספק חינוך טוב ככל האפשר לבנים‪.‬‬
‫כיוון שפרנסה לא הייתה מצויה בשפע‪ ,‬לא נותרה לאדון‬
‫פינקלשטיין ברירה אלא לחמול על כבודו‪ .‬הוא רכש עגלה‬
‫וסוס והסתובב בחוצות יפו‪ ,‬בת ים וחולון‪ ,‬אסף חפצים‬
‫ישנים‪ ,‬בגדים‪ ,‬צעצועים‪ .‬בקריאות "אלטע זאכן‪ ,‬אלטע‬
‫זאכן" הוא קיבץ אליו אנשים וילדים‪ .‬לעיתים הצליח‬
‫למכור חפץ או שניים ולהביא לחם למשפחתו; לעיתים‬