Page 152 - haFETS-2

‫‪ a llk rxd oeyl zekld‬חיי‬ ‫‪ ciw‬חפ‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫ְל ַס ֵ ר ְל ַא ֵחר ְ ָל ֶ ֵָר ֶאה ִמְ ָבָריו ֶ ַ ְע ֵאיֶנ נ ָטה ָלֶזה‬
‫ַ ַע ָ ה‪ַ ,‬א ֶ ֵאינ ָיכ ל ָלִריב ֲעב ר ֶזה ִע ֲח ֵבָריו ַהִ ְ ָאִרי ‪,‬‬
‫ַ ֵ ִא ר ָמ ר ה א‪ְ ) ,‬ל ִפי )כד( ַ ַעת ַהָד ַה ְ ַטָה‪ֲ ,‬א ִפ ִא‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫העיר‪ ,‬הרבה פעמי לא יוכל אד יחידי על המחייבי ‪ ,‬דיחשוב‪ ,‬סו כל סו‬

‫לכוי בהבטה ראשונה במחשבתו עני היה אחר כ הסכ מכל הקהל לחייבו‪,‬‬

‫גמר הדבר‪ ,‬עד שיתקבצו דעות האד ומה שזכוהו מתחלה‪ ,‬דבר ידוע הוא‬

‫זה בזה‪ ,‬וכל אחד שומע את דברי חבירו‪ ,‬שאי אד יכול לכוי תיכ אל מטרת‬

‫עד שעל ידי זה‪ ,‬יתברר עצ הדבר וענינו העני וכנ"ל‪ ,‬ואחר כ חזרו בה אלו‬

‫על דר התכליתי לטוב לפי רובי הדעות‪ ,‬אנשי המעוט והסכימו כול לנגדי‪ .‬מה‬

‫כי ה מסתמא מכווני יותר להאמת מ שאי כ א ישמע שג עתה דעת‬

‫המעוט‪ ,‬ולכ על דר האמת‪ ,‬צריכי היחידי עמו‪ ,‬שאומרי שבעולה‬

‫שיכנעו המעוט להרוב ויסכימו עמה ‪ ,‬חייבוהו‪ ,‬ואי דעת נוחה בזה‪ ,‬א אינ‬

‫אחרי שה רואי שרובי דעות האד יכולי לריב עמה ‪ ,‬בודאי יתעורר מדני‬

‫בזה‪ ,‬ויולד שנאה חזקה בלבו על השאר‪,‬‬ ‫אינ מסכימי לדבריה ‪.‬‬

‫‪ oke‬הוא הדי לעני זק ממרא שנחלק והוא רכילות גמורה‪.‬‬

‫‪ dne‬שאי מספרי לו רק לאחר‪ ,‬כבר‬ ‫ע חכמי עירו‪ ,‬צרי לעלות‬
‫ביררנו לקמ בהלכות רכילות )כלל‬ ‫לירושלי ‪ ,‬וא ג לה ספק‪ ,‬עומדי‬
‫ג' ס"ג(‪ ,‬דאפילו לספר פלוני עשה עול‬ ‫למני והולכי בתר רוב‪ ,‬וא חזר לעירו‬
‫ועשה מעשה כהמיעוט‪ ,‬היה חייב מיתה‪,‬‬
‫לפלוני‪ ,‬ג כ בכלל רכילות הוא‪.‬‬ ‫כמבואר בסנהדרי )פ"ו‪ ,(:‬כיו שראה‬

‫)‪ .dphwd cid zrc itle (ck‬הוא‬ ‫שנפסק הדי ברוב שלא כדבריו‪.‬‬

‫מה שכתב בפרק ט' מהלכות‬ ‫‪ oke‬הוא העני בנידו דיד ‪ ,‬שתי רעות‬

‫הוא עושה‪ .‬אחד‪ ,‬שאי לו להזכיר דעות )די י"ט( בענינא דאפי תלתא‪ ,‬דכל‬

‫את דבריו הראשוני ‪ ,‬אחרי שראה ההיתר דאפי תלתא הוא דוקא א לא‬

‫שנפסק הדי ברוב שלא כדבריו וכמו היו אלו השלשה והמספר מתחילה‬

‫שביארנו‪ ,‬ואי זה כי א מעורר מדני עסוקי באותו עני ‪ ,‬רק בא מעצמו לפני‬

‫ומריבות בזה‪ .‬ועוד‪ ,‬א יתגלה לבסו אלו השלשה‪ ,‬ואמר כ וכ על שמעו ‪,‬‬

‫לבעל די מעצמו‪ ,‬על ידי הסברא דחבר א כ מזה ראיה דנתרצה בדבר שיתגלה‬

‫וכו'‪ ,‬שמיעוט הקהל הסכימו עמו שמו לבסו דחבר וכו'‪ .‬אבל א היו‬

‫מתחילה‪ ,‬רק שאחר כ נגמר העני בי מתחילה כול עסוקי באותו עני ‪ ,‬וכל‬

‫כול לחייבו‪ ,‬לא יהיה לו שנאה כל כ אחד הוצר לומר דעתו בזה העני ‪ ,‬א‬