Page 22 - 20122

‫כמו פדיקור‬

‫״זה כמו פדיקור‪ .‬את קובעת תור‪ ,‬באה‪ ,‬יולדת וזהו‪,‬״ ככה חברה‬
‫שלי‪ ,‬שילדה את בתה בלידה טבעית‪ ,‬תיארה את האפשרות ללדת‬
‫בניתוח קיסרי‪ .‬פירקתי שקית רוגלעך ברגליים פסוקות כמו שני קווים‬
‫שלא ייפגשו שוב לעולם‪ ,‬באמצע שבוע ארבעים‪ ,‬בלובי בית החולים‬
‫האוניברסיטאי בברלין‪ .‬מנסה להבין איך יש רק מקום אחד בעיר הזאת‬
‫שאופה רוגלעך ראויים‪ .‬ליהקתי בראשי את ה״מק־דרימי״ הגרמני‪,‬‬
‫בעודי מקפצת בין החלטה סופית אחת לאחרת‪ .‬התעקשתי למצוא קול‬
‫פנימי‪ ,‬שמעולם לא נשמע ובטח לא יבלוט עכשיו‪ ,‬בין שלל הקולות‬
‫הנחרצים של מיילדות‪ ,‬רופאות‪ ,‬חברות ונשים זרות באינסטגרם‪ .‬כולן‬

‫ידעו מה נכון לי בשלב הזה‪ ,‬חוץ ממני‪.‬‬

‫עד תחילת חודש שמיני עוד הבטחתי לכולם שאלד בשבוע ‪ 37‬לכל‬
‫המאוחר‪ .‬בלידה טבעית כמובן‪ ,‬שתתרחש כבר במונית‪ .‬הגברת שגדלה‬
‫בתוכי מוכנה ומזומנה‪ .‬אין בכוונתה לדחות סיפוקים ולהמתין יתר‬

‫על המידה‪.‬‬

‫בכל בוקר הודעתי לכולם שהיום זה היום‪.‬‬

‫בכל לילה הלכתי לישון בידיעה שהיריון הוא המצב החדש שלי ויש‬
‫להשלים איתו‪ ,‬כיוון שאם לא ילדתי היום‪ ,‬לא אלד כבר לעולם‪.‬‬

‫״הבת שלך שוקלת ארבעה קילו‪,‬״ בישר לי ד״ר שמידט‪ ,‬באמצע‬
‫החודש שמיני‪ ,‬רגע לפני שיצא לחופשת הסתיו‪ .‬״רוצה לדעת גם את‬
‫הגובה?״ שאל בהיסוס‪ .‬״‪ 58‬סנטימטרים‪.‬״ אני מכירה אנשים בוגרים‬

‫נמוכים יותר‪.‬‬

‫מקץ חודש וחצי‪ ,‬עשרים שעות צירים ואחד אלוהי האפידורל‪ ,‬הכניסו‬
‫אותי לקיסרי‪ .‬אומנם לא קבעתי מראש ולא הצטיידתי בחומר קריאה‬
‫ובתה ירוק‪ ,‬אבל נכנסתי לפדיקור המובטח בהתרגשות רבה ועם‬
‫פרפרים בבטן‪ .‬או לפחות כך דמיינתי‪ ,‬אחרי שהוסיפו כמות נכבדה‬
‫של מורפיום לחגיגה‪ .‬ארבעה רופאים ושישה מתמחים עמדו מעל הבטן‬
‫שלי וצחקקו בגרמנית‪ .‬חלמתי לא פעם על התפקיד שיהיה לי ביום מן‬
‫הימים באנטומיה של גריי‪ .‬בדמיוני‪ ,‬אגב‪ ,‬אני נדרשת לצנרר ועושה‬
‫זאת בהצלחה‪ .‬בחלומותי הפרועים ביותר‪ ,‬לא האמנתי שאני אהיה‬

‫זאת על שולחן הניתוחים‪.‬‬

‫‪22‬‬