Page 18 - 20122
P. 18
נייר מכתבים
"לחמנייה עם תבשיל חצילים ושלוש פרוסות דקות של עגבנייה",
עניתי לערן בפירוט כששאל אותי איזה סנדוויץ' הבאתי היום .היו לו
תלתלים שחורים ועיניים ירוקות .הוא היה המלך של כיתה ב׳ 1ואני,
כבר אז הייתי אופטימית .בדמי הכיס שלי קניתי נייר מכתבים מעוטר
בעוגות קטנות ובפרחים ורודים ,עליו כתבתי בביטחון ,בעט סגול,
״האם אתה רוצה להיות חבר שלי? הקף בעיגול את התשובה :כן/לא/
נמנע.״ כשצעדתי לעברו מקצה אחד של הכיתה לקצה השני ,יכולתי
ממש לשמוע את מארש החתונה מתנגן לכבודנו .התרגשתי מהמחשבה
שבעוד דקות אחדות ערן ואני נתאהב ונהיה זוג לנצח נצחים ,או
לפחות עד ההפסקה הבאה .הושטתי לו את המכתב והמשכתי ללכת
בנון־שלנטיות ,בדיוק כפי שאימא לימדה אותי .זאת גם היתה הפעם
האחרונה בה הפאסון ואני נצפנו יחד באותו החדר.
שיעור שלם ישבתי עם כאב בלחיים מהחיוך שסירב לרדת ,מדמיינת
כמה טוב יהיה לערן ולי בחיינו המשותפים .אשקר אם אומר שלא קסם
לי הרעיון ,שערכי יעלה גם בעיני הבנות בכיתה .נדמה היה שחבר רציני
יוכל לעשות פלאים למעמדי בקרב הילדות היפות ביותר בעולם ,שבאורח
פלא לוהקו כולן להיות דווקא בכיתה שלי .בהפסקה ,כשהתענגתי על
כריך החצילים במסדרון ,הבחנתי בערימת ילדים שמתקהלת סביב לוח
המודעות .עטפתי את שארית הסנדוויץ' והתקרבתי .מכיוון שכבר אז
התנשאתי לגובה מטר שבעים ,יכולתי להציץ מלמעלה .מעל לראשיהם
שורצי הכינים ראיתי את נייר המכתבים שלי נעוץ בלוח ואני יכולה
להישבע ,שניתן היה לראות מהצד איך החיוך ,שהיה דבוק לפני ,נוטש
אותי ומתעופף היישר אל פניהם של הילדים.
ערן אפילו לא נמנע.
מעולם לא הפסקתי להניח את הלב שלי על נייר מכתבים ,מעוטר
בעוגות קטנות ובפרחים ורודים ,ולבקש את שאהבה נפשי בביטחון
ובעזרת עט סגול.
18
