Page 14 - 20122

‫קומפסח של טעויות‬

‫הבית לבש חג וריח תפוחי אדמה שחומים‪ ,‬כרעי עוף מקורמלים וריבת‬
‫משמש מבעבעת מילא את החדרים‪ .‬אבא ישב עם כוס יין ומהדורת‬
‫חג של עיתון כלשהו‪ .‬אימא ערכה את השולחן‪ .‬דפנה‪ ,‬אחותי הקטנה‪,‬‬
‫ואני עשינו חזרות אחרונות למחזמר המקורי הטוב ביותר שנראה‬

‫במחוזותינו – ״קומפסח של טעויות״‪.‬‬

‫עוד בטרם למדה דפנה לדבר או לחשוב בכוחות עצמה‪ ,‬המטרה שלי‬
‫היתה ברורה‪ ,‬למצוא שותפה לאהבתי המוגזמת לעולם הבמה‪ .‬דאגתי‬
‫לשיר באוזניה כל פסקול של כל מחזמר לפחות אלפיים פעם‪ ,‬בתקווה‬
‫שכשיגיע היום והיא תפתח את פיה‪ ,‬היא תדע לדקלם את כל הרפרטואר‬
‫מילה במילה‪ .‬מדובר באחד ההישגים הגדולים שידעתי‪ ,‬שכן‪ ,‬לא רק‬
‫שפתחה את פיה וזרמה עם כל אפשרות להעלות מחזמר מקורי בפני‬
‫העולם‪ ,‬או במקרה שלנו – בחיק המשפחה‪ ,‬היא ניחנה גם בקול זמיר‬
‫ובתנועתיות מרשימה‪ .‬בכל ארוחה משפחתית‪ ,‬חג‪ ,‬יום הולדת ובגדול‬
‫‪ -‬בכל פעם שמישהו צייץ משהו על תוכנית אמנותית ‪ -‬היינו משנסות‬

‫מותניים‪ ,‬שולפות ספרים של אורי פסטר ומרימות מופע‪.‬‬

‫שנים של עבודה סיזיפית‪ ,‬כוריאוגרפיה מדוקדקת ושירה בציבור‪,‬‬
‫גם כשהציבור ביקש להימנע‪ ,‬התנקזו לרגע הזה‪ ,‬ערב פסח ‪98‬׳ –‬
‫המחזמר הראשון באורך מלא שיצרנו בעצמנו‪ .‬בערך‪ .‬איך זה עבד?‬
‫במשך חודשיים שקדנו על קלטת אודיו באורך המופע‪ ,‬עליה הקלטנו‬
‫את האפקטים הקוליים והשירים‪ ,‬בנקודות הכניסה המדויקות‪ ,‬כך‬
‫שמרגע הפעלת הקלטת‪ ,‬היה לנו חלון קצוב בזמן לדקלם את הטקסט‬

‫המומחז‪ ,‬בטרם ייכנס ״שיר למענך״ בביצוע אורנה ומשה דץ‪.‬‬

‫כיאה לבימאית קשוחה ביטלתי בבוטות את בקשתה של דפנה לגנוב‬
‫צלחת קדירה מהתנור בטרם יבואו האורחים‪ .‬הסברתי שהזמן קצר עד‬
‫המופע ובכל שנייה שנותרה אנחנו נזיע ונחזור שוב ושוב על התנועות‬
‫על מנת לתת את השואו הכי טוב שנראה אי פעם‪ .‬את החזרה הגנרלית‬
‫והאחרונה בהחלט החלטתי להציג בפני קשוחי המבקרים – ההורים‬
‫שלנו‪ .‬הושבנו אותם ליד השולחן הערוך למשעי‪ ,‬לבוש מפת חג רקומה‬
‫ומעוטר עלי ורדים‪ ,‬שאימא קטפה בגינה‪ .‬בלעתי את הרוק שמילא את‬
‫חלל הפה‪ .‬ריח הקדירה שהלך וגבר לא תרם למשטר הרעב שגזרתי‬
‫עלינו ביום המופע‪ .‬הכרזתי על שיר הסיום המושקע‪ .‬הנאמבר היה‬
‫בעצם העמדה מסובכת למדי למחרוזת השירים הטובים ביותר במחזמר‬

‫‪14‬‬