Page 40 - 20122
P. 40
"את יודעת שבשנה הבאה אהיה בת ?30באיזה עולם זה זמן טוב
לחזור לגור עם ההורים?" שאלתי בבוז.
"לא עם כל ההורים ,רק עם אימא".
השתכנעתי .שבוע ויומיים עברו עד שחצינו את קינג ג׳ורג׳ באישון
לילה ,כשכל חפצי מונחים בבגאז'.
אני יודעת שזה עלול להישמע מוזר ,אבל אימא שלי הצליחה לגרום לי
לשכוח למה עזבתי מלכתחילה .הפקקים חייכו אלי כל בוקר ומצאתי
בהם זמן לעשות את כל השיחות ,שאף פעם לא עשיתי לכל החברים,
שאף פעם לא שאלתי מספיק לשלומם .כשחזרתי הביתה חיכה לי חיבוק
אוהב לצד אוכל חם ומנחם וריח חצילים קלויים ,שמילא את הרחוב.
ואם זה לא מספיק ,אם שכחתי למתוח את הסדין כשקמתי מהמיטה
בבוקר ,כששבתי למיטה ,הוא היה מתוח!
נקניקייה שמנמנה ובירה מילאו את ידי כשאימא שלי התקשרה לספר
לי את החדשות .יוסף ענה ושם באוזני את האוזניות כדי שחלילה לא
אאלץ לעצור באמצע הביס" .אבא ואני החלטנו "...התחילה" ,שאתם
חוזרים?!" צעקתי עם צחוק מתגלגל מדי" .לא ...אבל לא כזה רחוק
מזה ".טה דה דם! נשבעת שזה הצליל שעלה מהקו אחרי שאימא שלי
סיימה את המשפט .הנחתי את הנקניקייה ונשמתי עמוק" .החלטנו
להפוך את הבית שכולנו גרנו בו לשלוש דירות – אחת לאבא ,אחת
לי ,ואחת לך ולדפנה".
פרצתי בבכי.
הדמעות שלא זלגו כשהבית התפרק מצאו את דרכן החוצה במרחק
ארבע שנים וארבע שעות טיסה .אני חושבת שזאת הפעם הראשונה
בחיי שלא סיימתי נקניקייה.
כשנכנסתי עם דפנה לרחוב שלנו בזכרון יעקב ,בלילה גשום ,התרגשתי
כמו לפני דייט ראשון במסעדה בעלת שלושה כוכבי מישלן .ירדנו
במדרגות בחושך ,והופתעתי לגלות שאני זוכרת בדיוק איפה הן
מסתיימות .על הגז במטבח נח לו סיר בקוטר 32סנטימטרים שחיכה
שמישהו יבשל בו .בסלון בקומה העליונה ישב אבא שלי וראה כדורגל
בלי סאונד ,בקומה האמצעית אימא שלי פרקה ארגזים ,וכשכף רגלי
דרכה בקומה התחתונה ,הבנתי שלא רק שלא מדובר בפגישה ראשונה,
אלא מדובר במערכת היחסים היציבה ביותר שהיתה לי בחיי .שגם אם
התפרקנו ,הרבה לא השתנה ,ושהמשפחה הזאת ,תמיד תהיה הבית שלי.
40
