Page 184 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 184

‫‪ 184‬אלין הילדרברנד|‬

‫להניח לדונה‪ ,‬אחראית המלצרים‪ ,‬לעשות זאת‪ ,‬כי כזאת היא שיבון‬
           ‫בתור בעלת עסק‪ .‬היא לוקחת אחריות על העובדים שלה‪.‬‬

‫"קלואי‪ ",‬אמרה שיבון‪" .‬החתונה בוטלה‪ .‬מריט מונקו‪ ,‬שושבינת‬
                                     ‫הכבוד‪ ,‬נפטרה במהלך הלילה‪".‬‬
                                                       ‫"נפטרה?"‬

‫"היא מתה‪ ,‬קלואי‪ ",‬אמרה שיבון‪" .‬היא טבעה קרוב לבית אתמול‬
                                                            ‫בלילה‪".‬‬

                                          ‫"אבל‪ "...‬אמרה קלואי‪.‬‬
‫"זה כל מה שאנחנו יודעים כרגע‪ ",‬אמרה שיבון‪" .‬המשטרה עובדת‬

                                                             ‫על זה‪".‬‬
‫המשטרה? חשבה קלואי‪ .‬היא ראתה את ד ֹוד אד לא מזמן מדבר‬

         ‫בטלפון ב ֶדק מחוץ לבית‪ ,‬אבל דוד אד תמיד מדבר בטלפון‪.‬‬
‫קלואי ניתקה את השיחה עם שיבון ועצמה עיניים‪ .‬מאז גיל‬
‫שבע‪ ,‬כשדוד אד ודודה שלה באו לספר לה ולפין שהוריהם מתו‪,‬‬
‫היא הורחקה לחלוטין ממקרי מוות‪ .‬שניהם נהרגו יחד בתאונת שיט‪.‬‬
‫קלואי לא ממש קלטה את זה אז — היא הייתה צעירה מדי‪ .‬מה היא‬
‫ידעה על מוות בגיל שבע? שום כלום‪ .‬מותם של הוריה נעשה קשה‬
‫יותר ככל שהתבגרה‪ .‬עכשיו היא יודעת מה נלקח ממנה‪ .‬אין לה אבא‬
‫שמתייחס אליה כמו לנסיכה; אין לה אמא שאפשר למרוד בה‪ .‬אמנם‬
‫יש לה דוד ודודה והם אפוטרופוסים יציבים‪ ,‬אמינים וכשירים‪ ...‬אבל‬
‫הם לא ההורים שלה‪ .‬בכל פעם שקלואי חושבת על אביה מנגן את‬
‫‪ Please Come to Boston‬בגיטרה‪ ,‬ועל אמה מציירת ורד על לחייה‬

                      ‫של קלואי‪ ,‬היא נמלאת עצב עמוק לבלי נשוא‪.‬‬
‫היא סימסה לבלייק‪ ,‬נערה שעובדת איתה‪ :‬מריט‪ ,‬שושבינת הכבוד‪,‬‬

                                                               ‫מתה‪.‬‬
                ‫בלייק ענתה‪ :‬אני יודעת‪ .‬שמעתי שהיה המון דם‪.‬‬
‫קלואי רצה לשירותים להקיא‪ .‬אחרי ארוחת ה ֲחזרה אתמול בלילה‬
‫קלואי שתתה כמה בירות עם בלייק והרלדו‪ .‬הרלדו הוא בחור בן‬
‫עשרים וארבע מאל סלבדור‪ ,‬שתמיד נותן לקלואי ולבלייק אלכוהול‬

                                                     ‫בסוף המשמרת‪.‬‬
                            ‫דוד אד דפק על הדלת‪" .‬את בסדר?"‬
‫"אני בסדר‪ ",‬אמרה קלואי‪ .‬היא רצתה לשאול את דוד אד על‬
   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189