Page 187 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 187

‫הזוג המושלם ‪|187‬‬

                                                ‫"אני לא מוכנה‪".‬‬
                                    ‫"מריט‪ ,‬את לא רוצה תינוק‪".‬‬

                                        ‫קלואי קפצה את שפתיה‪.‬‬
‫"אני לא רוצה תינוק‪ ",‬אמרה מריט‪" .‬אבל אני כן רוצה אותך‪ .‬אני‬

           ‫רוצה אותך‪ ,‬טאג‪ ,‬וזה התינוק שלך‪ .‬זה הקשר שלי אליך‪".‬‬
‫"זה מה שאת אומרת‪ ",‬אמר טאג‪" .‬אבל איך אני יכול לדעת‬

             ‫שהתינוק שלי? הוא יכול להיות של רובי באותה מידה‪".‬‬
‫"לא שכבתי עם רובי מאז שנה שעברה‪ ",‬אמרה מריט‪" .‬ולא קרה‬

             ‫בינינו כלום לפני כמה שבועות‪ .‬אתה דאגת לזה‪ ,‬זוכר?"‬
‫"איך אני יכול להיות בטוח שאת באמת בהיריון? איך אני יודע‬
‫שלא נפטרת ממנו כבר? הנה את מעשנת‪ .‬אם את באמת רוצה ללדת‬

         ‫את התינוק הזה‪ ,‬למה לא להתחיל לטפל בו כבר מעכשיו?"‬
                     ‫"זה לא עניינך מה אני עושה‪ ",‬אמרה מריט‪.‬‬

‫"או שזה ענייני או שלא‪ ",‬אמר טאג‪ .‬הוא השליך את הסיגריה‬
                                   ‫לתוך שיח ההורטנזיה‪" .‬תחליטי‪".‬‬
                                                        ‫"טאג‪"...‬‬

‫"אנחנו הולכים לעבור את החתונה הזאת בשלום‪ ",‬אמר טאג‪.‬‬
‫"ולפני שתעזבי ביום ראשון אני אכתוב לך צ'ק‪ .‬ואז זהו זה‪ ,‬מריט‪.‬‬
‫זה נגמר‪ ".‬טאג נעלם מטווח ראייתה של קלואי — מן הסתם במורד‬

                                     ‫המדרגות ובדרך חזרה למסיבה‪.‬‬
                          ‫"אני אספר לגריר!" קראה מריט אחריו‪.‬‬
‫לא הייתה כל תגובה‪ ,‬ומריט פרצה בבכי‪ .‬קלואי חשה דחף לנחם‬
‫אותה‪ ,‬אבל אגב כך חשבה בלבה‪ ,‬איזה בלגן‪ .‬שושבינת הכבוד בהיריון‬
‫מאבי החתן! הוא רוצה שהיא תיפטר מהתינוק‪ ,‬ואילו היא רוצה להיות‬
   ‫איתו‪ .‬הוא רוצה להשתיק אותה בכסף‪ ,‬והיא מאיימת לסחוט אותו‪.‬‬
‫"צ'יקה!" הרלדו אותת לה מקצה המסדרון‪ ,‬וקלואי נחפזה לעברו‪.‬‬

                                                 ‫עליה לחזור לעבוד‪.‬‬
‫למרות מה שראתה ושמעה‪ ,‬ואולי דווקא משום כך‪ ,‬המשיכה קלואי‬
‫להגניב לגימות אלכוהול‪ .‬נראה שזה לא השפיע על ביצועיה בעבודה‪.‬‬
‫היא הגישה צדפות‪ ,‬היא פינתה צדפות; היא הקשיבה בחצי אוזן‬
‫לנאומים‪ .‬היא הגישה קינוח ואז פינתה את הקינוח‪ .‬אנשים התחילו‬
   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192