Page 199 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 199

‫סלסט‬

‫היא פוגשת את ש ּו ֶטר רק תשעה חודשים אחרי שהיא ובנג'י החלו‬
‫לצאת‪ .‬ש ּו ֶטר הוא החבר הכי טוב של בנג'י — אז למה זה לוקח כל‬
‫כך הרבה זמן? ובכן‪ ,‬ש ּו ֶטר בחור עסוק‪ .‬הוא הבעלים והמנהל של‬
‫חברה בשם השורה הראשונה‪ ,‬שמספקת שירותי נופש אמריקניים‬
‫לאנשי עסקים מחו"ל‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ש ּו ֶטר עשה קריירה — רווחית‬
‫ביותר‪ ,‬לדברי בנג'י — מחיי מסיבות‪ .‬הוא לוקח מנכ"לים מאסיה‬
‫וממדינות מזרח־אירופיות עם שווקים מתעוררים ומספק לאדונים‬
‫האלה (מאה אחוז מהלקוחות שלו הם גברים) בידור אמריקני מסורתי‪.‬‬
‫רוב ה"עבודה" שלו מרוכזת במנהטן‪ .‬המנכ"לים אוהבים את מסעדות‬
‫הסטייקים הוותיקות — סמית אנד ו ֹו ֶלנסקי‪ָ ,‬גלא ֵגרס‪ ,‬פיטר ל ּו ֵגר;‬
‫הם נהנים ממוזיאון אינ ְטֵר ּפיד ומכיכר טיימס; הם מתענגים על‬
‫המועדונים‪ ,‬ובמיוחד על מועדוני הג'נטלמנים בשדירה ה־‪ .12‬ש ּו ֶטר‬
‫מבלה גם הרבה בלאס וגאס‪ .‬ש ּו ֶטר‪ ,‬כך אומר בנג'י בשיא הרצינות‪,‬‬
‫הוא אורח קבוע בווגאס‪ .‬זמנו מתחלק בין סוויטות ַאר ָיה ס ַקיי לבין‬
‫המנדרין אוריינטל‪ .‬ש ּו ֶטר עצמו משחק רק קַרא ּפס; במהלך הלימודים‬
‫במכינת סנט ג'ורג' הוא נהג לערוך משחקי קובייה ליליים בתפקיד‬

                    ‫ה"ש ּו ֶטר"‪ ,‬מטיל הקובייה‪ ,‬וכך נולד הכינוי שלו‪.‬‬
‫"הייתם מהמרים בתיכון?" סלסט שואלת את בנג'י‪ .‬היא עצמה‬
‫מעולם לא ביקרה בקזינו‪ ,‬אבל אילו ביקרה לא הייתה מתקרבת‬

                                                   ‫לשולחן הקראפס‪.‬‬
‫"ש ּו ֶטר הפך את המשחק למשהו שקשה לסרב לו‪ ",‬אומר בנג'י‪.‬‬

                              ‫"אני תמיד הפסדתי‪ ,‬אבל זה היה כיף‪".‬‬
‫כשש ּו ֶטר לא "עובד" במנהטן או בלאס וגאס‪ ,‬אפשר למצוא אותו‬
‫בדרבי של קנטקי‪ ,‬בטורניר המאסטרס‪ ,‬בסופרבול‪ ,‬באירוע הספורט‬
‫אינדי ‪ ,500‬בפסטיבל קואצ'לה או בחגיגות המרדי גרא‪ .‬הוא משתזף‬
‫בסאות' ביץ' ועושה סקי ב ַאס ֵּפן‪ .‬בכל מקום שאנשים חולמים לבלות‬
   194   195   196   197   198   199   200   201   202   203   204