Page 204 - 26076_kinrt.26076_p_kinrt.1.1A
P. 204

‫‪ 204‬אלין הילדרברנד|‬

‫"לא נכון‪ ",‬אמר בנג'י‪" .‬רציתי לומר לך כבר כמה שבועות‪ ,‬אפילו‬
‫חודשים‪ ,‬אבל לא העזתי כי לא הייתי בטוח שאת מרגישה אותו הדבר‬
‫כלפיי‪ .‬אבל בבקשה תאמיני לי שאני אוהב אותך‪ .‬אני אוהב אותך‪,‬‬

                                                      ‫סלסט אוטיס‪".‬‬
‫היא הרגישה כאילו חישמלו אותה רגשית‪ .‬הוא אוהב אותה‪ .‬הוא‬
‫אוהב אותה‪ .‬סלסט לא ידעה מה לומר‪ ,‬אבל היה לה ברור שבנג'י‬

                 ‫מחכה לתשובה‪" .‬גם אני אוהבת אותך‪ ",‬היא אמרה‪.‬‬
                                             ‫"באמת?" הוא שאל‪.‬‬

‫האם היא באמת אהבה אותו? סלסט חשבה על הפגישה הראשונה‬
‫שלה עם בנג'י‪ ,‬כמה נהדר הוא היה עם מירנדה‪ ,‬כמה מתוסכל מג'ולס‬
‫הזוהרת‪ .‬היא חשבה על הפרחים והספרים והמסעדות ועל הדירה‬
‫המדהימה שלו ועל בית המחסה לדיירי הרחוב‪ .‬היא חשבה על‬
‫הנינוחות שחשה במחיצתו‪ ,‬כאילו יש לעולם רק דברים טובים להציע‬
‫לה‪ .‬היא חשבה על כמה שדעתו חשובה לה‪ .‬היא רצתה להיות טובה‬

                                                       ‫מספיק עבורו‪.‬‬
                           ‫"כן‪ ",‬היא אמרה‪" .‬אני אוהבת אותך‪".‬‬

‫אם סלסט אוהבת את בנג'י‪ ,‬אז מה קורה עכשיו‪ ,‬עם ש ּו ֶטר? סלסט‬
‫מכירה בעל־פה את הסיפור של הוריה‪ :‬קארן צעדה במעלה המדרגות‬
‫והציגה את עצמה בפני ברוס‪ ,‬שניסה להזיע כדי להוריד את משקל‬
‫הנוזלים שלו ובהה בתפוז‪ .‬קארן הושיטה לו יד ואמרה‪ ,‬גברים עם כוח‬
‫רצון מרשימים אותי‪ .‬ומסתבר שאלה היו מילות קסם‪ ,‬כי באותו רגע‬

             ‫שניהם ידעו שהם עתידים להתחתן ולהישאר יחד לנצח‪.‬‬
‫אחרי זה אפילו לא הייתי רעב‪ ,‬אמר ברוס‪ .‬זרקתי את התפוז שלי‪,‬‬
‫הגעתי למשקל הרצוי‪ ,‬ניצחתי בתחרות‪ ,‬אבל בקושי היה אכפת לי‪ .‬כל‬

                         ‫מה שרציתי זה לצאת לדייט עם אמא שלך‪.‬‬
                                ‫ככה זה כשאוהבים‪ ,‬אמרה קארן‪.‬‬

‫האומנם ככה זה כשאוהבים? תוהה סלסט‪ .‬במשך תשעת החודשים‬
‫האחרונים היא למדה‪ ,‬לאט ובזהירות‪ ,‬להכיר את בנג'מין וינבורי‪,‬‬
‫ורק לאחרונה החליטה לקרוא לחוויה הזאת "אהבה"‪ .‬והנה‪ ,‬כעבור‬
   199   200   201   202   203   204   205   206   207   208   209