Page 146 - SHOSH
P. 146
˜ | Óדאגה
Ì"Ó‰השמיט ולא כתב אם מדובר במת גדול או
במת קטן ,והלחם משנה כתב משום דלא נפק"מ כלל לענין
דינא ,עכ"ל.
‡ÏÂזכיתי להבין את דבריו הק' דהרי נפק"מ טובא מתי
צריך לדאוג? ושו"ר שכבר העיר עליו הג"ר יוסף מולכו זצ"ל
בספרו שלחן גבוה סי' שצ"ד עיי"ש.
‰‰Âהרמב"ם השמיט את המימרא הראשון של ר' יוחנן
אחד מן האחין שמת וכו' וכתב רק א' מן החבורה שמת וכו'.
ובפירוש הרדב"ז כתב דהרמב"ם תפס מה שהוא חידוש יותר
ע"כ.
‡ ÌÓבשלחן גבוה העיר דא"כ תקשי לר' יוחנן דנקט
תרוויהו ,אלא ודאי דצריכי תרווייהו .דאי נקט רק אחים הוה
אמינא דוקא אחים שהם כגוף אחד שיצאו מבטן אחת א"כ
דרך טבעי כשימות זה ימות זה ,אבל בני חבורה שהם גופים
מחולקים ,לא .ואי תני בני חבורה הוה אמינא משום שהם
אוהבים כנפשם זה לזה ,בעיתותא דמיתת זה פועל לזה על
דרך שאמר הרב המפה לעיל סוף סימן שע"ד דיש אומרים
דבשעת הדבר אין מתאבלין משום בעיתותא דהדמיון ופחד
פועל ליגוף גם הוא ,אבל אחים שאינם אוהבים זה לזה אימא
לא קמ"ל .א"כ למה השמיטו הרמב"ם והבאים אחריו הטור
ושו"ע ,וצ"ע עכ"ל.
„"ÚÏÂרציתי לפרש דברי הרמב"ם למה השמיט המימרא
של אחד מן האחין ,בהקדם דבריו בהלכות מתנות עניים פרק
עשירי חייבים אנו להזהר במצות צדקה יתר מכל מצות עשה
וכו' כל ישראל והנלוה אליהם כאחים הם ,שנא' בנים אתם
לה' אלקיכם .אם לא ירחם האח על אחיו מי ירחם עליו ,ולמי
עניי ישראל נושאין עיניהם ,הלגוים ששונאין אותן ורודפין
