Page 236 - SHOSH
P. 236
| Ïחכם
˘ ÂÓÈלב ,הפסוק מתחיל בלשון רבים "ולמדתם אותם"
ומסיים בלשון יחיד ,בשבתך בביתך -ולא כתוב בשבתכם
בביתכם.
‡ÈÂשהתורה הטילה החיוב על האבות שילמדו בניהם
ויחנכום בתורה ,אבל לא די שיהיו משגיחים עליהם ללכת
בדרכי השם ויעשו מחמת מורא כמצות אבותם ,כי זה אינו
מועיל רק כל זמן שהאבות אצל בניהם ,אבל כשאינם רואים
מעשיהם יעשו מה שלבם חפץ לכן החיוב שידברו האבות על
לב בניהם דברים המתקבלים על לב ,ויחקקו בהם אמונה ודעת
שבעיניהם יראו ובלבבם יביטו כי זה כל האדם לעבוד ה'
ולשמור מצוותיו וכו' עיי"ש.
ÔÎÏÂזהו כוונת הפסוק שמסיים בלשון יחיד דצורת
החינוך צריך שיהי' שיעזור גם כשהוא לבד ביחידות ימשיך
בלימוד התורה ובעבודת השי"ת.
J w
Ôזומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם) .אבות פ"ד
מ"א(.
˘ÈÙרבינו יונה וז"ל :אמרו חכמי האומות כי היודע כל
החכמות אם אינו אוהב החכמה אינו חכם אלא טפש הוא,
אחר שאינו אוהב החכמה כי היא הדעת .אך האוהב אותה
ומתאוה אלי' אע"פ שאינו יודע כלום ,הרי זה נקרא חכם ,שעל
כל פנים תשיג אל החכמה האמיתית ודעת אלקים תמצא .ועל
זה אמר בן זומא איזהו חכם הלומד מכל אדם ,שכל כך אוהב